/ בתאריך: 18/03/2007
/ מדור: בריאות
 המונח "נטול-שומן" (oil-free) יכול היה להיות בדיחה טובה, אם היא לא הייתה נוגעת אלינו...
המונח הזה הוא טיעון חסר-משמעות שיכול להטעות קונים ולגרום להם לקנות מוצרים
שעלולים לסתום נקבוביות. ישנם מרכיבים רבים במוצרי הקוסמטיקה, שאינם נשמעים כמו
שמנים אך יכולים להחמיר את בעיית הנקבוביות הסתומות. מצד שני, לא כל השמנים סותמים
נקבוביות.
מוצרים רבים (כל מה שלא בא כנוזל) מכילים חומרים מעבים דמויי-שעווה,
שעלולים לסתום נקבוביות. מרכיבי לחות סטנדרטיים, שהם מעולים לעור יבש, יכולים לגרום
בעיות לבעלי עור שמן או עם נטייה ליצירת קומדונים. כאשר מוצר נראה כמו קרם, או תחליב
(בניגוד לנוזל), המרכיבים שמקנים לו את המרקם הזה הם מרכיבים שיכולים לסתום נקבוביות.
למרות הבעיות שמרכיבים אלה יכולים לגרום, הם מופיעים ביותר ויותר מוצרים המכונים
"נטולי-שומן".
רבים מהמוצרים המכונים "נטולי-שומן" מלווים בהצהרה "לא-קומדוגני",
לא מחמיר אקנה...כולנו קנינו מוצרים כאלה רק כדי לגלות שהם כן גרמו לנו לקומדונים.
מה זה נטול-שומן?
הלוואי ויכולתי לומר דברים אחרים, אולם האמת היא שאינך יכול
להיות בטוח לגבי אף מוצר שטוען שהוא לא-קומדוגני. זאת בגלל שאין שום נוהלים, או קווים
מנחים מקובלים לגבי הטענות האלה.
מדוע כה קשה, שלא לומר בלתי אפשרי, למצוא קרמים שלא
ייצרו נקבוביות סתומות? זה בגלל שכמעט כל המרכיבים בשימוש הקוסמטי (למעט מים) יכולים
ליצור "סתימות", תלוי בסוג העור. ישנן עדויות לגבי כמה מרכיבים ספציפיים שיכולים
להחמיר את הבעיה, אבל אין מידע אבסולוטי ובדוק נכון להיום. הייתי מאד רוצה שיהיה, אבל
אין.
ישנם כמה אתרי אינטרנט בהם יש רשימות של מרכיבים קומדוגניים, ברובם מקור המידע
הוא המדריך של ד"ר פלטון (Dr.Fulton) – "מדריך צעד אחר צעד לאקנה" (Step By Step Guide to Acne), שיצא
בשנת 1983. באותה תקופה (1983 הייתה לפני הרבה זמן, יחסית...) המחקר של ד"ר פלטון היה
חסר-תקדים. פלטון מרח מרכיבים קוסמטיים על אוזניהן של ארנבות והמתין לראות מה קורה.
ככל שהמחקר הזה היה מבטיח, אף חוקר לא חזר עליו לאחר מכן ולא אישר את התוצאות שלו
במבדקים אחרים. הוא בקושי צוטט במחקרים מאוחרים יותר, והשימוש בתוצאותיו נעשה בעיקר
ע"י יצרנים, במידה וזה התאים להם...
ישנן מס` סיבות מדוע "רשימות שחורות" כאלה אינן
אמינות:
השיטה של המחקר שהוזכר כללה צורה מרוכזת וטהורה של המרכיב, ולא את הצורה בה
הוא מופיע בתכשיר (שזה בד"כ גם בכמות קטנה). השיטה גם לא התייחסה לאופן השימוש או
המריחה. מרכיבים בתכשיר-ניקוי – cleanser– נשארים על העור מס` שניות. זאת לעומת מרכיבים
בקרם, הנשארים מס` שעות. הסיכונים שבחשיפה בשתי הצורות הללו הם שונים.
המחקר הזה לא
בדק את כל אותם "אורחים" חדשים על מדפי החנויות – מיצויי צמחים חדשים למיניהם, מסנני
קרינה...אלה הופיעו מאוחר יותר מתחילת שנות השמונים. בקצרה – הרשימה הקיימת היא
מיושנת.
גם מרכיבים ש"ידועים כקומדוגניים" – לא יגרמו לבעיה אם הם מצויים בתכשיר
בכמויות קטנות, כלומר – לקראת סוף רשימת המרכיבים.
יש כיום אלפי מרכיבים שונים
המצויים בשימוש בשוק הקוסמטיקה והאיפור. הרבה מהם הנם מרככים, מעבים מסוג-שעווה או
גורמי-גירוי שיכולים לגרום בעיות-עור שונות. רשימה מקיפה תהיה לא רק בלתי-אפשרית, אלא
בגדר השערה וספקולציה.
אז מה עושים?
אני חושבת שכמה מרכיבים הם באמת יותר
בעייתיים מאחרים, אך לדעתי הדרך הקלה ביותר והאמינה ביותר מתמצה במילה אחת: עקביות.
ככל שהמוצר יותר "מעובה" – מירקם יותר צמיגי, כבד – הפוטנציאל גבוה יותר לסתום
נקבוביות. כך שבעלי עור "סורר" ירגישו בטוח יותר עם מירקם ג`ל, או סרום.
עובדה נוספת
היא, שמוצר עם שמן צמחי או שמן מינראלי המופיעים בתחילת הרשימה (ריכוז גבוה) עשויים
להקנות תחושה שמנונית בעור, אך שמנוניות היא לא בהכרח גורם לסתימת נקבוביות.
ולבסוף, היזהרו ממרכיבים מגרים. לא נדרש הרבה אלכוהול, מנטול, איקליפטוס, קמפור (מור),
מנטה, לימון או אשכולית כדי לגרום לתגובה שלילית של העור, העלולה לפגוע בתהליך ההבראה
שלו.
נכתב ע"יPaula Begoun
תורגם ע"י: רונית שגב |
הוספה למועדפים
הפיכה לדף הבית
גרסת הדפסה
הוספת תגובה
שיתוף בפייסבוק
שיתוף בטוויטר
עוד
ארכיון כתבות
