בי וומן » כתבות » מגורים עם ההורים - טור אישי

מגורים עם ההורים - טור אישי 

מגורים עם ההורים - טור אישי



, מדור: טורים אישיים
פורסם בתאריך: 23/08/2007

כמה פעמים אמרנו לעצמנו, "די! אני לא יכול יותר! אני עובר דירה!"?
הדילמה הקשה שרוב הסטודנטים בימינו אנו מתמודדים איתה בכל יום מחדש.
האם לגור בבית בזמן הלימודים או לעבור דירה?
ישנם מגוון טענות קבילות בהחלט לכאן ולכאן. אנסה להביא חלק מהן ואולי אפילו אצליח להגיע סוף כל סוף להחלטה כבדת המשקל הזו בעצמי. טוב אז נתחיל עם הברור מאליו, קיימות אין ספור סיבות למה רצוי מאוד לעזוב את הבית ולגור לבד, סביר להניח שרובן עולות בראשינו לא פעם ולא פעמיים ביום.

דבר ראשון האמרה הכה נכונה "אין מחיר לחופש". כאשר אתה גם לבד אתה יכול לעשות כל מה שחפץ ליבך. אינך חייב דין וחשבון לאף אחד חוץ מעצמך. אתה יכול לקום מתי שרק תרצה במקום להתעורר מהצעקות של אמא אשר מנסה להעיר את האח הקטן שלך בבוקר לבית הספר. אפשר לחזור בכל שעה ללא השאלה המתבקשת בבוקר שאחרי "מאיפה חזרת בשלוש בבוקר?" או יותר גרוע "עם מי בילית כל הלילה?" השאלה עצמה לבדה אינה מפריעה. הבעיה מתחילה כאשר אתה מבין שהם באמת מצפים לתשובה ואתה יודע שברגע שתענה הם יתחילו עם אותה ההרצאה ששמעת מגיל 16 בערך אך עדיין לא שודרגה.
בנוסף, מרכיב אשר מאוד חשוב בהיותינו בני 20 פלוס הוא מרכיב העצמאות. רובינו נסענו לטיול ארוך בתום השירות הצבאי. שם היינו אדון לעצמנו. פה האדון שלנו הוא אבא! אז נכון אני כבר בת 24, חוקית לכל דבר אבל בבית עדיין מה שאבא אומר – קדוש.

השבוע הראשון אחרי שחזרתי לארץ היה הכי קשה, אחרי שנה שאני עושה הכל לבד, מטיילת בארצות זרות, מחליטה בעצמי על כל פרט ופרט פתאום אני חוזרת לארץ ורואה שלמרות שאני השתנתי בתקופה הזאת הבית נשאר אותו דבר. עדיין מצפים ממני לאותם הדברים. ואז מגיעה האמרה האהובה עלי מכל "כל עוד את גרה תחת קורת הגג שלי, את תעשי מה שאני אומר. בבית שלך תעשי מה שאת רוצה", וזה ממשיך " בינתיים את עוד חלק מהבית הזה ואת תתרמי את חלקך".
כמו כן פעמים רבות המרחק עושה רק טוב, שאתה גר לבד אינך רואה את המשפחה על בסיס יום יומי. בצורה זו הם מספיקים להתגעגע, ואתה מספיק לאגור כוחות למפגש הבא שאמא תוכל לשאול אותך בפעם האלף "נו, אז עדיין אין לך אף אחד/ת?" בנוסף, העובדה שהם לא ראו אותך כל כך הרבה זמן מאלצת אותם להיות הרבה יותר נחמדים אליך, ישנה אפשרות שזו נגזרת מהידיעה שכעת שאינך גר בבית אתה גם לא מחויב להראות נוכחות בארוחות יום שישי במידה ואינך רוצה, בניגוד לתקופה בה חלקת איתם קורת גג אחת וארוחת יום שישי הייתה בגדר חובה.

מצד שני למגורים בבית בזמן הלימודים יש יתרונות רבים אשר לא ניתן להתעלם מהם ולא משנה עד כמה ננסה. הבולט מבניהם הוא שכר הדירה, בתור סטודנטים רעבים ללחם לרובינו אין זמן לעבוד במקביל במשרה מלאה, מה שאומר שחייבים לצמצם בכל מה שניתן. ברגע שאתה נשאר לגור בבית יורדת ממך המחשבה המטרידה החוזרת ונשנית בכל חודש מחדש "מאיפה לעזאזל אני אגרד את השכר דירה החודש?"

סיבה נוספת אשר שמעתי פעמים רבות היא " גם ככה אני בקושי בבית, אני כל הזמן או בלימודים או בעבודה. גם אם הייתי רוצה אין לי את הזמן להחזיק דירה".
משפט אשר תוחם בתוכו סוגיות חשובות רבות כגון: אוכל- למי יש זמן לבשל? (או במקרה שלי מה עושה מי שלא יודע לבשל?) בבית אמא ציפור דואגת להאכיל את ה"גוזלים" שלה שלמרות שגדלו מסרבים לפרוס כנפיים ולעוף כבר מהקן.
היא דואגת לכביסות, ולמרות שיש אילו שיגידו שזו מטלה טריויאלית (בעיקר הגברים סביר להניח) אני מוצאת את זה מאוד מרגיע ומנחם לדעת שיש לי בארון תחתונים נקיים גם ליום שיבוא מחר (ולא, להחליף צד לא נחשב לנקי!).
בואו לא נשכח שגם צריך לשמור על בית שיהיה ניתן לחיות בו לפחות על פי תקן משרד הבריאות. יש לי חברים רבים שגרים לבד ואפילו לי בתור אדם לא מסודר במיוחד קשה לשהות בביתם. אצלי בבית יש עוזרת שמנקה פעמיים בשבוע, מי ינקה לי את הדירה שאני אגור לבד?

סיבה אחרונה אך החשובה ביותר היא שבינינו, אמא באמת יש רק אחת. ותגידו מה שתרצו, שאני חולה כל מה שאני רוצה זה שאמא תבוא ותטפל בי. באותו הרגע אני חוזרת להיות ילדה בת 5 שצריכה שאמא שלה כל חמש דקות תבוא ותשאל איך היא מרגישה, תכין לי מרק ותיתן לי את תשומת הלב שרק אמא יכולה לתת. אסכם ואומר ששאלת המיליון אם לגור בבית או לעבור דירה עולה לי בראש כמעט כל יום. אצלי זה מאוד תלוי במצבי הרוח. ישנם ימים בהם אני קמה בבוקר, אין לי כוח לאף אחד, רק רוצה את השקט שלי ופתאום מגיעה השאלה שיכולה להוציא אותי מדעתי "רעות, מה עם הכביסה?!?!?" ברגע הזה אני עוצמת את עיניי ומדמיינת שאני שוב בתאילנד, על החוף, קוראת ספר טוב ונמצאת במצב רוגע בלתי מעורער. אבל אז אני פוקחת את עיניי והפלא ופלא אימי עדיין מולי עם הסל, דורשת שמישהו (אני) אתלה אותו.

אבל מצד שני, יש את אותם ימים שאחרי יום ארוך בלימודים אני חוזרת הביתה ומגלה לשמחתי שאמא חשבה עלי היום והכינה לי את הפירה שאני כה אוהבת.
אז לאחר דיונים רבים ומעמיקים מאוד עם עצמי החלטתי שלמרות שישנם רגעים קשים בהחלט אני עדיין לא אורזת את המזוודה.


תגובות גולשים:

הירשמי לניוזלטר

הסקר

בהלת הקורנה
ביטול הלימודים ו המשק מוצדקים- אין ברירה
הגזימו עם הפניקה - בסך הכל וירוס
הזדמנות נהדרת לפסק זמן וחישוב מסלול מחדש
פחד אלוהים- סוף העולם הגיע

הצג תוצאות

התכנים הנצפים

 

מילות חיפוש: