טיפול בטראומות תוך כדי הריון.

גרסת הדפסה הוספת תגובה שיתוף בפייסבוק שיתוף בטוויטר עוד

החיים מלאי הפתעות. הלוואי וכולן היו שמחות, אבל לצערי זה לא כך. כנשים, כאשר אנחנו בהריון, הטראומה שאנחנו חוות משפיעה באופן ישיר גם על התינוק שבביטנינו.
פעמים רבות אנחנו חושבות לעצמנו: "זה רק שלנו, אין צורך לשתף, אין צורך לדבר עם העובר שלנו", "לדבר עם העובר על הדברים שאני עוברת זה טפשי" וכו'.
עובר, הנמצא ברחמינו שואב מאיתנו לא רק מזון וצרכים גופניים על מנת לגדול ולהתקיים, אלא הוא חווה גם את הרגשות שלנו. כשאנחנו נהנות- הוא חווה הנאה. כשאנחנו עצובות- הוא חווה עצב. ברמה הפיזית, לרגשות יש גם הורמונים שונים המחוברים אליהן, כך, שההורמונים האלו עוברים גם לעובר שלנו.
לאנשים רבים ישנה נטייה "לשמור דברים בבטן" הנטיה הזו, מיסודה, היא מזיקה, אך בהריון היא מזיקה על אחת כמה וכמה. המינוח הזה "לשמור דברים בבטן" הוא לא רק סמנטיקה. הוא אכן מתקיים בפיזי. כשאנחנו לא משתפים ושומרים דברים בבטן הבטן הפיזית שלנו, מקבלת את כל מה שלא העזנו להוציא. בהריון, הבטן שלנו מלאה גם בעובר- ייצור אנושי קטן שאינו יודע להבדיל בין רגשות "חשובים" ל"לא חשובים".
אני מאמינה, שגם אם זה קשה, או נראה לא טבעי, בהכל צריך לשתף, שכן בזמן ההריון, השותף העיקרי שלנו (גם אם סמוי) הוא העובר שברחמנו.
כשאחת המטופלות שלי הגיע לסוף החודש השביעי שלה, היא עברה סריקה שניה. הסריקה הראתה ראש הגדול ב- 3 שבועות מהנורמה. המטופלת שלי מיד נשלחה לסריקה נוספת, בדיקת מומים ועוד. בזמן בו היא חיכתה לקבלת התוצאות, והמחשבות שהתרוצצו בראשה לגבי המשמעויות האפשריות של הסריקה, היא הייתה בדיכאון. שאלות כמו: "מה עשיתי רע", "למה זה מגיע לי", "מה יקרה" וכו' וגם מחשבות כמו: "מה שלא יהיה אני אתמודד" וכו'.
בזמן הזה, שהיה לה מאוד קשה, היא כמעט ולא שיתפה אנשים, ובטח ובטח לא את העובר שלה. נוצר נתק כלשהו.
היא הגיע אלי לטיפול שבועיים לאחר האירוע, כאשר כל האבחנות כבר ניתנו, וההשערה היא, כי התינוק בסדר גמור.
במהלך טיפול ההילינג, מעבר לעובדה שהרגעתי אותה, גם טיפלתי בעובר. נתתי כוונה להגיע אליו אנרגטית וחשתי אותו. חשתי את העצבות שלו, את חוסר הביטחון שלו, ואת הפחד שלו.
ביצעתי חיבור בין המטופלת לעובר באמצעות דמיון מודרך, תוך כדי ההילינג. לאורך כל הטיפול העובר לא הפסיק לבעוט.
בסוף הטיפול, הנחתי את המטופלת לדבר עם העובר שלה. לשתף אותו במה שעבר עליה, ושעובר עליה, בחששות ובפחדים שלה, ולהסביר לו שהחששות האלו הם לגיטימיים ואין הם קשורים לאהבה שלה אליו.
המטופלת דיווחה לי, כי מאז הטיפול, אכן רמת הקשר בינה ובין העובר שלה גדלה. הוא חזר לבעוט כפי שעשה קודם, והיא חשה קל יותר.
היא מדברת איתו יותר ומשתפת אותו, ורמת החרדה שלה ירדה.



צילום: SXC
יעל עיני, הילרית ומתקשרת, BA בפסיכולוגיה וניהול.
מנהלת מרכז "להיפתח לחיים".
050-6655905

www.opentolife.co.il
opentolife@gmail.com