צו ירושה!

גרסת הדפסה הוספת תגובה שיתוף בפייסבוק שיתוף בטוויטר עוד

האם אנחנו שולטים בחיינו ובוחרים בהם, או האם אנחנו חסרי שליטה כלל?
כילדה שמעתי לא פעם סיפורים על אנשים שחייהם השתנו לגמרי לאחר שקיבלו כסף או רכוש יקר ערך כמתנה או כחלק מירושה.
תמיד סיקרן אותי לדעת מה היא ההרגשה לחיות לצד הפתעות חומריות מהסוג הזה, והאם המחיר שאותו הם שילמו היה שווה וראוי או שמא היה כבד ולא מוצדק.
ככל שבגרתי, שמעתי סיפורים נוספים על ירושות חומריות עקב צוואות שהותירו אחריהם אנשים שעזבו את עולמם, או לחלופין, ירושות או צוואות שאותן קיבלו אנשים בגיל צעיר, כאלה המאפשרות רווחה כלכלית לכל החיים, או להיפך - ירושות או צוואות המעכבות את היציאה לחיים עצמם.
בספרים רוחניים שונים נכתב שאנו אחראים ליצירת המציאות של עצמנו,בוחרים את הורינו בשעת לידתנו ולכל אירוע שקורה בחיינו בעל סיבה שדרכה ניתנת לנו ההזדמנות ללמוד ולצמוח כאחד.
במקורות ספרותיים אחרים, לעומת זאת, נאמר ש"צוואה" שלאו דווקא בחומר היא איננה מתנה או הפתעה, ושאף אחד לא צריך לאבד את חייו כדי לקבלה.
כולם זכאים לה באותה המידה. היא אינה נחלת צדיקים, עשירים או עניים ואינה טומנת בתוכה מתנה, ובוודאי לא בכל המקרים.

עוד נאמר שם כי אין לנו שום בחירה או שליטה על החיים, ומשום כך הירושה שאותה נקבל, או שקיבלנו, משפיעה על חיינו בכל הרבדים והמישורים.
מה משמעות הדבר? האם זה אומר כי היינו ונהיה תעתיק של הורינו וסביבתנו לאורך כל שנות חיינו ובעצם מעולם לא ניתנה לנו זכות הבחירה בחיים?
האם נפעל מתוך הדפוסים שאותם ספגנו ולעולם נישאר שבויים של תת המודע שלנו, ולכן ניצור מערכות יחסים זהות למה שראינו בביתנו ובסביבתנו?

האם נתקשר עם סביבתנו כפי שתקשרו עימנו, נאהב את עצמנו ואת קרובנו כפי שאהבו אותנו, נהיה דור נוסף של קורבנות שלא היתה לו הזכות לבחור במציאות שבה הוא חי?
או מנגד, אם אנו אלה שמעניקים ובוחרים לעצמנו את חיינו וכך גם אנו יוצרים את ירושתנו או צוואתנו, האם בשני המקרים הירושה שאותה קיבלנו או הצוואה שאנו מעניקים לעצמנו משקפת לנו את עצמנו?
בחיפוש הגדול למשמעות החיים ובכלל זה למשמעותן של ירושות, פגשתי במורה דרך, שהיה ועודנו איש חכם מאוד. בכל פעם שניסיתי לשאול אותו שאלה, הוא הסתכל עלי ואמר, שגם לו היו שאלות רבות בצאתו לדרך, אך מורו ומחנכו, הותיר בפניו אפשרות אחת בלבד - לחפש את התשובות בתוכו.
לאחר בירור וחיפוש אישי הגעתי למסקנה ששתי האפשרויות שהוזכרו קודם לכן: האם אנחנו שולטים בחיינו ובוחרים בהם, או האם אנחנו חסרי שליטה כלל - אכן מציגות בפנינו אפשרות זהה שמכילה בתוכה קיום של שתיהן גם יחד בו זמנית.
כלומר, על השואל להיות מחובר לעצמו בכל רגע נתון ובכל רמות התודעה ובהתאם לזווית ראייתו של המציאות באותה עת הוא עשוי לגלות כי:

ברמת המיקרו - אין לנו שליטה על חיינו ואנחנו נשלטים בלבד; וברמת המקרו - כאשר ניתנת לנו הזכות להתגלות בפני עצמנו ולפגוש את "האני האמיתי" ללא חסימות ואשליות, אנו עשויים לגלות כי התאוריות הרוחניות נכונות.
עם השנים והחוויות שאותן עברתי בחיי, התחלתי להבין שצוואה או ירושה אמיתית ניתנת לנו מהרגע שבו נולדנו. לעיתים הצוואה או הירושה בריאה ומעניקה לנו חיים ואת עצמנו, ולעיתים היא לוקחת מאיתנו את היקר לנו מכל.

כאשר הצוואה או הירושה בריאה היא כמו בית בעל יסודות איתנים עם חלונות יקרים, ריצוף וצנרת איכותיים, רהיטים יפים וחדשים. היא משחזרת חיים בריאים שבהם יש חופש ביטוי רגשי, מילולי, גופני, נפשי ורוחני. הקשבה לרצונות, לצרכים, לצמיחה האישית, ללא שיפוט או ביקורת הרסנית, ללא ביטול או דחייה של מי שאנו. ניתנת לנו הזכות להתקיים בכל רגע נתון ללא פחד, אימה, עוינות או חרדה תוך כדי ראייה והקשבה לכל אותו פוטנציאל שכבר קיים.
בדרך זו אנו משתקפים וקיימים וכך יכולים אפילו להגשים את עצמנו ואת כל שאיפותינו.
מנגד, כאשר הצוואה או הירושה אינה קלה - היא כמו בית שנהרס.קשה להבחין בין חלון לדלת, הריצוף שבור, הצנרת אינה זורמת, הקירות מתקלפים והרהיטים בלויים. אז היא מעידה על חיים מורכבים, ללא זרימה תקינה, ללא הקשבה או קבלה של המהות איתה נולדנו. כך נוצרים מחסומים רגשיים והבעתיים, חוסר ערך עצמי וחוסר אהבה עצמית, מחלות או מצבים דיכאוניים ואובדניים, חוסר פרגון עצמי או סביבתי, חוסר חיות, שמחה או תקווה, הרס עצמי עד כדי אובדן של "העצמי", בוגדנות בצרכים האמיתיים של הפוטנציאל איתו נולדנו וכך גם בערכים איתם הגענו לעולם, ועוד.
צוואות או ירושות בחומר ובנפש האדם, ניתן לשנות וליצור מחדש ומתברר שבדיעבד, אפילו ניתנת לנו הזכות להוריש לעצמנו צוואה או ירושה בריאה הכוללת בתוכה גם את ההיבטים החומריים וגם את ההיבטים הנפשיים של האדם כאחד.

כיצד עושים זאת? אנשים רבים שאותם פגשתי לאורך השנים, בחרו לגלות ולהתגלות לעצמם בדרכים שונות ומגוונות, בזמנים ובגילאים ובמקומות שונים ובכך החזירו לעצמם את מה שאבד, את הבחירה האמיתית בחיים בריאים ואת קיומם בכל עת.
הם החזירו לעצמם שליטה ואחריות אמיתיים על חייהם, חזרו לחוש את השמחה שבלב, למדו לקבל ולאהוב את עצמם מחדש, גילו מהי גמישות בחיים, ספונטניות, נאמנות והקשבה לעצמם, שוויון ערך, הערכה עצמית, למדו לסלוח לעצמם ולאחר מכן גם לסביבתם, ריפאו פצעים כואבים, ועוד.
הקפדה על חיים עשירים ומלאי תוכן כאלה היא ירושה ההופכת גם לצוואה.

טלי כנפי
www.spiralarose.co.il