אמא חד הורית... (טור אישי)

גרסת הדפסה הוספת תגובה שיתוף בפייסבוק שיתוף בטוויטר עוד

בגיל 30 אמרת לעצמך,שאם תמצאי את עצמך בגיל 35,ועדין רווקה, תביאי ילד לבד. את לא תחכי כמו דודה מרים עד גיל 45, כדי שהרופאים יגידו לך, שזה כבר מאוחר. ואולי זה היה כבר בגיל 25. אחרי שנפרדת מהחבר הראשון שלך,שלא רצה להתחתן, ובטח לא ילדים.

אחרת איך אפשר להסביר את העובדה,שביום שהזכרת את המילה חתונה, הוא פשוט ברח ? לפתע פיתאום מאד בער לו לראות את העולם. ולא ליום או יומיים – תקופה בלתי מוגבלת. "אני לא רוצה שתגבילי את עצמך " את זוכרת את המשפט הזה, ממרחקים.

שבוע היית בהלם, ואז התפרץ לך בכי איום.לא מוגבל בזמן... ובכית לפחות שבוע שלם,ואחר כך נשבעת, שאת עוד תראי לו מה זה, הוא עוד ירצה לחזור אליך על ארבע, ושוב בכית. בסוף שכחת ממנו. אמרת לעצמך,שעוד יהיה אחר – טוב ממנו.
ולא יכולת לדעת כמה זה קשה למצוא אהבה. היית צעירה.

חשבת, שאם תצאי לפאבים או מסיבות, אז תכירי, ובאמת הכרת, אבל רק בנים, שכל מה שעניין אותם זה סקס, ואולי זה מה שעניין אותם איתך.

אולי היית ביישנית מדי, או סגורה מדי, או שמורה מדי. ולא היו בנים לצאת איתם בלימודים,כי למדת עיצוב אופנה והמעט בנים שלמדו איתך התעניינו בעיקר בגברים.אז ככה הגעת עד גיל 35,ועדין לבד.

את יודעת,שלפעמים כבר מסתכלים עליך בעבודה במבטי רחמים,או פשוט בתימהון.כמו אומרים לעצמם :"איך יכול להיות שבחורה נחמדה כמוך עדין לבד". את גם יודעת, שאת היית חושבת בדיוק אותו דבר, אז את סולחת להם על זה. אפילו את הרי לא מבינה את זה. איך בכלל יצא,שבאמת נשארת רווקה. הפולניה של המשרד כבר נגשה אליך כמה פעמים והציעה לך שידוך מצוין – את החבר של החבר של בעלה. לא היא לא פגשה אותו אף פעם,אבל הוא רווק בן 40, אז אולי כדאי.
לרגע חשבת שבאמת כדאי, זה עדיף על האינטרנט.
לפחות כאן תדעי שהבן אדם באמת רווק, ולא נשוי שמחפש לו מהצד,אבל נמאס לך כבר מכל הדייטים ההזויים האלה,שבמקרה הטוב נמשכים לעוד פגישה. או לכמה מפגשים מפוהקים, מנומסים,או מפגשי מין,שגם הם מריחים את ריח הריקנות.

את נראית טוב – רזה, נאה ובכל זאת ברחוב אף אחד לא התחיל איתך אף פעם ( אם נתעלם מפועלי הבנין ששורקים לך שאת עוברת מתחת לבנין ). את לא מתוסבכת, בכל אופן, לא יותר מהחברות שלך,שהתחתנו בגיל 30.את אומרת לעצמך שזה בסדר, שאת מרגישה נפלא ואת עוד לא לחוצה,אבל בתוך תוכך פנימה את יודעת שכל גבר שעובר בסביבה את בודקת. רואה את פוטנציאל הזוגיות איתו.

ולא, את לא מחפשת את האביר על הסוס הלבן, וגם לא גבר שיביא לך טבעת, את בסך הכל מחפשת אהבה. אפילו לא כזאת שרואים בסרטים. את יודעת שסרטים זה רק סרטים. את רוצה אהבה פשוטה.כזאת שאפשר להתבגר לתוכה, לגדול בתוכה (למרות שאת כבר די גדולה אף פעם את טוענת לא מפסיקים לגבוה בנשמה ) מין אהבה כזאת כמו שיש אצל ההורים. עם ריבים וויכוחים אבל גם עם כיף גדול להיות ביחד ועם משיכה אדירה. ובינתיים השעון מתקתק את תקתוקו.

אומרים שמעל גיל 30 הבנות נהיות היסטריות, לחוצות חתונה. את יודעת שזה לא כך בדיוק, זה תהליך כזה שקורה אצל כל אחת בגיל אחר.יש שזה מתחיל אצלן כבר בגיל 21. יש בנות שמגיל 12 מתכננות את החתונה שלהן – אז מה ? זה אומר שכולן לחוצות ? את מנסה להגיד את זה בקול, אולי אם תשמעי את זה חזק את תאמיני ולא תרגישי את הלחץ הזה שקורא לך לצאת כבר,להכיר מישהו ולהקים משפחה..
כל בוקר את פוגשת את הפקידה של המשרד ומחייכת אליה חיוך רחב. יש לה ילדה בת 3, שהיא מגדלת לבד. את מדמיינת לעצמך אותך במצבה – מעלה ומורידה את התמונה. בכל פעם הילדה קצת משתנה, פעם היא גינגית,כמו האקס שלך ופעם היא בלונדינית, כמו עידו – הבחור ההוא שהיית דלוקה עליו איזה חצי שנה. אף פעם היא לא נראית כמוך, שיער חום מתולתל וכמה נמשים על הפנים.

את חושבת שאולי כל העניין הזה של ההורות לא מתאים לך באמת.את רוצה ילדים אבל אולי לא עכשיו, לא ככה. ואולי אם האלטרנטיבה היא להיות חד הורית אז את בכלל לא רוצה. טוב לך כך. עם החברים, היציאות, סופי השבוע הפנויים. איך בכלל תסתדרי אם פתאום תהיה לך ילדה קטנה לדאוג לה.כמעט הצלחת לשכנע את עצמך אבל אז את שוב נזכרת בדודה מרים, ואיך אחרי שנפטרה התברר שהורישה את כל כספה לכן. "הייתן לי כמו בנות",כתבה בירושה. אז לא העלת בדעתך שאת עוד עלולה להיות במצבה.את מחליטה,שמחר בשעת הצהרים, תיגשי לפקידה ובעדינות תבררי אם נכונה השמועה והבת שלה היא מבנק הזרע.
את חייבת את זה לעצמך. עוד פיסת מידע, עוד צעד אחד לקראת הלא נודע.

כותבת: תמר זהר 0508382926