אז איפה אתם ב'סדר' ?

גרסת הדפסה הוספת תגובה שיתוף בפייסבוק שיתוף בטוויטר עוד

מי לא נתקל בשאלה הזאת? עוד שנה עברה, ועוד פסח בפתח. רק ארזנו את התחפושות ושוב נוחת עלינו ליל הסדר. הויכוח המפורסם: "היכן נעשה את הסדר" הוא מנת חלקם של הרבה זוגות. השאלה איפה עושים את ליל הסדר יוצרת פעמים רבות, חיכוכים ומריבות בין בני הזוג עצמם וכן עם בני משפחותיהם ואנו יכולים לראות בתקופת הפסח עלייה בפניותאל טיפול זוגי.

בשנים הראשונות לנישואין, בהן מתחילים ליצור נפרדות מההורים ולבנות את התא הגרעיני החדש, הצורך לחזור לבית ההורים ולהתארח שם בחג גורמת לנו לחזור ולהרגיש כמו ילדים ויוצרת רגרסיה ביחסים הזוגיים. גם ההחלטה אם מי מבין ההורים לחגוג, מעוררת מתח ומחלוקת, כשהסיבה לכך היא המשמעות היתירה שמייחסים למשפחה אצלה עורכים את הסדר. משפחה זו מקבלת חשיבות רבה והיא נחשבת המועדפת והחשובה יותר. כמו כן, ישנם בני זוג הרואים בעשיית ה'סדר' במשפחתם ביטוי לנאמנות משפחתית או חוסר נאמנות כאשר מתארחים אצל משפחת בן הזוג.



גם אצל זוגות "ותיקים", הצורך להחליט עם מי לבלות את החג, יכול לעורר ויכוחים וריבים. הרבה מחזיקים מטען לא מבוטל של רגשות שליליים (כעסים, קנאה, תחרותיות וריבים) על חלק מבני המשפחה (גיסה, חמה,ועוד...) והצורך לבלות במחיצתם, מציף מחדש את הקשיים וחילוקי הדעות בין בני הזוג עצמם או בינם לבין בני משפחתם.
הגרושים/ות יכולים להרגיש את הקושי ביתר שאת. החגים ממחישים את אובדן המסגרת המשפחתית, שהעניקה להם בעבר ביטחון, יציבות ושייכות. בחגים שהעיקרון בהם הוא משפחתיות – יש בעיה. ושאלות עולות מיד: עם מי יהיו הילדים, אצלי או אצלה. הרבה הורים גרושים וילדיהם מוצאים עצמם נקרעים בין שני בתים ועולמות. כמעט כל הורה גרוש עשוי להרגיש קונפליקט בין להיות הוגן כלפי ההורה השני ולהבין את הצורך שלו להיות עם הילדים בחג, לבין הרצון האישי שלו לחגוג עם הילדים. הילדים עצמם גם הם חשים קושי גדול. אם במשך השנה הם נמצאים,לעיתים, בקונפליקט של נאמנות כלפי הוריהם, הרי שליל הסדר הוא מקור בטוח לקונפליקט כזה. עצם העובדה שהם חוגגים עם הורה אחד מעוררת אצלם תחושה של בגידה וחוסר נאמנות כלפי ההורה השני. הנושאים האלה עולים לעיתים קרובות במסגרת טיפול משפחתי או אצל פסיכולוג.

סביב החגים ישנה עליה במספר הפונים לטיפול בעקבות דיכאון ותחושת בדידות שמתחזקת ומחריפה. ואנשים שמשפחתם אינה שלמה, בין אם הם גרושים, אלמנים או רווקים, חווים כאב דרך החוסר.רווקים/ות הבאים בגפם למפגש המשפחתי חווים בעוצמה רבה את השונות שלהם ומתחדד הפער בינם לבין השאר הבאים כזוגות וכמשפחות. ההופעה בגפם חושפת, לכאורה, לעיני כולם את כישלונם ואת הקושי שלהם במציאת בן זוג. לעיתים, הם רואים את מבטי החמלה והרחמים של בני המשפחה, מתמודדים עם שאלותיהם העקיפות והישירות וחווים במבטים, באמירות ובשאלות המופנות כלפיהם חדירה לפרטיותם.
אז איך בכל זאת, עוברים את החג בשלום?

לרוב, לא ניתן לשנות את הסביבה או את המשפחה אבל ניתן לשנות זווית ראיה וזה עושה את כל השינוי. לכן, כשמגיעות שאלות כמו "מה חדש אצלך?" ניתן להשיב עניינית ולספר על החדש בכל תחומי החיים, עבודה, עיסוקים וכד'..כשמתייחסים לדברים בגלוי ובטבעיות הם מקבלים את הפרופורציה הטבעית שלהם ללא צורך להשקיע אנרגיות מיותרות בתחושות של אי נוחות, וניתן אז לעבור ליהנות מהחלקים הטובים האחרים שבמפגש המשפחתי. פנויים/פנויות יכולים גם, מידי פעם, להתאוורר בחגים מחוץ לחוג המשפחה ולהצטרף לפעילויות ייחודיות המיועדות לפנויים ופנויות בחגים כמו יציאה לנופש בארץ או בחו"ל, או פשוט לחגוג את החג בקרב חברים.

היכולת לדבר על הדברים ולנהל תקשורת פתוחה סביב הנושא מקטין את המתח.
לעיתים, אפשר להגיע מראש להסכמה כיצד להתנהל בחגים, להתארח לסירוגין או להתחלק במהלך תקופת חג הפסח בליל הסדר, בארוחת החג שלמחרת ובחג השני. יש מספיק הזדמנויות לבלות עם המשפחות.
תיאום מראש, הסכמה והבנה, מתי ואצל מי עושים את החג, תוך היענות לצרכים של שני בני הזוג וגמישות מפחיתים את הקונפליקטים.
כדאי להנמיך ציפיות ולהבין שבסך הכל מדובר בפגישה משפחתית עם אותם אנשים שאנו מכירים שנים על גבי שנים ויכולים לצפות מראש את התנהגותם. זכרו שמדובר בסך הכל במפגש משפחתי בן מס' שעות ובסופו כל אחד חוזר לביתו ולחייו.
אנו יכולים לבחור ליצור אווירת חג משפחתית ונעימה ככל האפשר, ולזכור שמשפחה יכולה להיות גם מקור לשמחה, שייכות, עוגן, קשר, ביטחון, יציבות וחום.

מאת: חגית ירניצקי – טיפול זוגי ואישי.