מאת: אפרת אהרוני / בתאריך: 28/05/2009
/ מדור: אהבה וסקס
 את בחורה מבריקה, יש לך קריירה משגשגת, את נראית מעולה, אבל בלילה את חולקת מיטה עם
שלושה חתולים? יכול להיות שיש בך קצת יותר מדיי מכל דבר.
כשגבר רואה בחורה חזקה
ועצמאית, הוא חושש שמישהי כזאת לא זקוקה לאיזה "שְמוּפִּי" שיחבק אותה בלילות הקרים,
שיחליף נורה בבית ושיפתח עבורה את הצנצנת הסרבנית.
מתברר שהעצמאות הנשית היא
דו-פרצופית. פעם מחייכת ונושאת בחובה הבטחה להגשמה עצמית מלאה. ובפעם אחרת בוכה -
ומרחיקה אותנו מההנאות שבאות עם זוגיות טובה. וישנו הפסד נוסף: הגברים מפחדים מאיתנו
יותר.
בינינו, את מסתדרת לבד מצוין, אבל מה רע בליהנות מההטבות הברורות לזה
"שְעָשַני אישה"? אני באופן אישי לא סולדת מגברים שפותחים לי את הדלת ושמשלמים עלי.
בשביל מה אני צריכה לתקן בעצמי פנצ'רים ולהוכיח לגבר שאני והוא יכולים לעשות את אותם
הדברים. הרי זה שיגעון מבחינתי לוותר על הפינוקים ולעבוד בפרך בתחומים שכבדים עלי.
בדיוק בשביל זה אלוהים ברא אותם עם שרירים.
בסופו של דבר גבר ואישה הם שני מינים
שונים, ולכל אחד מהם יתרונות וחסרונות. לגבר יש על פי רוב נטיות גבריות כמו יכולת
מוגבלת לבצע בו זמנית שתי פעולות, שכחה קלה בכל מה שקשור לימי הולדת וימי נישואין,
וחיבה בלתי מוסברת לשילוש הקדוש של כדורגל, בירה ופיצוחים. בעוד שלרוב הנשים יש נטיות
נשיות, כמו להביא שלום עולמי (במיוחד אם היא זכתה בתואר מלכת היופי), לשבת על כוס קפה עם
חברה ולשפוך כל פרט שעבר בנבכי נשמתה, וכמובן לשרוף את מיטב מזומניה על הסיילים
הגדולים של העונה.
ממה נובעים ההבדלים? לא מחינוך, לא ממוסכמות חברתיות, ואפילו
לא בגלל מבנה המוח. כל אלה הם תוצאה ממבנה הנשמה. הזוגיות באור הקבלה מגלה, שכולנו -
גברים ונשים, היינו פעם לפני שנים מאוחדים בנשמה אחת שלמה, מלאה באהבה. בהמשך הדרך
התפצלה הנשמה לשני חצאים שמשלימים זה את זה: חלק גברי וחלק נשי.
והיכן נכנסת
ההשלמה ההדדית לתמונה? הגבר מתוקף טבעו, רוצה להעניק לאישה כל מה שהיא רוצה. ובהתאם
לזאת, האישה, מתוקף טבעה, בעלת רצונות גדולים ומפותחים יותר מהגבר. זאת כדי שיהיה לגבר
שלה "שדה עבודה". זה משהו פנימי, שלמעשה אין לנו עליו שום שליטה. נכון שמאז האדם
הניאנדרטלי, שהביא צבי על הכתף לאשתו הקדמונית, האבזור קצת השתנה, אבל הטבע הפנימי
נשאר בדיוק כפי שהיה.
שנינו ביחד וכל אחד לחוד
אמנם נבראנו שונים,
ולנו תפקידים משלימים, ובכל זאת הזוגיות והנישואים נמצאים במשבר. המסקנה המתבקשת היא
שמשהו בתפקוד המשותף לא עובד. ותאמינו לי, למסקנה הזו הגעתי אחרי שנים של היכרות
מעמיקה עם מערכות יחסים, שכביכול היה בהן הכול, אבל למעשה היו ריקות מבפנים.
כדי
שגבר ואישה יוכלו להחזיק מעמד יחד לאורך זמן, הם צריכים לפנות מקום זה לזה, לכבד את
הטבע הפנימי ולתת לו להיכנס לפעולה. זה לא אומר שמעכשיו אישה לא משיגה כלום בעצמה, אלא
שהיא מודעת לתשוקתו של הגבר להעניק לה כל טוב והנאה ומאפשרת לו את המקום שלו.
והכי חשוב, זוג צריך שתהיה לו מטרה משותפת: לחזור להיות אחד שלם והרמוני, כמו שהיינו
לפני שהתפצלנו לזכר ונקבה. כדי להגיע לאותה אהבה שלמה נדרש תהליך התפתחות משותף,
שבמהלכו שני בני הזוג גדלים ומגלים את עצמם, אחרת כל אחד מטפח את המטרות הפרטיות שלו
ושוקע בעולם משל עצמו. הפער הזה רק גדל עם השנים עד שהופכים לשני זרים, שכל אחד חי
בעולם משלו, וחולק מתוקף ההרגל קורת גג משותפת עם אותו אדם שפעם, מזמן, עמד איתו תחת
החופה...
זוג שנכנס לתהליך רוחני מגלה דווקא באמצעות הקשר עם האחר מה באמת מניע
אותו, ומה הוא באמת צריך מהזוגיות. כשאדם מגלה את עצמו, והפנימיות שלו נפתחת בתוכו, אז
הוא יכול לקחת שליטה ולהגיע לעצמאות אמיתית.
אפרת אהרוני: מגישת "דג
ברשת" בערוץ 66
- מתחברים לטוב בYES. |
הוספה למועדפים
הפיכה לדף הבית
גרסת הדפסה
הוספת תגובה
שיתוף בפייסבוק
שיתוף בטוויטר
עוד
ארכיון כתבות
