מאת: עירית לינור / בתאריך: 02/07/2009
/ מדור: טורים אישיים
 "מה שדרוש לרווק" היא סדרת טלוויזיה בת שישה פרקים אשר מהווה תרגום חופשי מאוד לספר
הקלאסי: "גאווה ודעה קדומה" מאת ג'יין אוסטין. אני לא יודעת מה מטריד אותי יותר: עובדת
הפשטת הטקסט עד לסתמיות מוחלטת, המודרניות החלולה מתוכן, ההצהרה האמנותית המשווה בין
קלות הדעת הנשית מחד ועומק הדמות הראשית מאידך וגורסת כי "כלום לא השתנה" או החוצפה
של הגברת לינור להכריז באקט כולו כי היא, בעצם, לא אחרת מאשר תואמת ג'יין אוסטין
העכשווית, אשר - להבדיל - התחתנה ו-"נכנעה לתכתיבי החברה".
קודם כל, חייבים לומר
כי יחסי לינור-בן-דוד ("האקס המיתולוגי" שלה) משתקפים מתוך הטקסט. כמעט יכולתי לומר
שלו ישבתי באותו החדר עמם ואם לאו, היתה התוצאה זהה. לאחר צפייה בארבעה מתוך שישה
פרקים בסדרה, אני יכולה לקבוע באופן די נחרץ כי היצירה הזו הומחזה מעמוד 22 ב-"פנאי
פלוס".
פרסומות סמויות יש שם בשפע. מילא מצולמות, אבל בתוך הטקסט ממש? ארצי הוא
היורש של החברה ביקנעם שהמציאה את "הקפסולה שמצלמת בתוך הבטן". הלו? מי לא מכיר את
"גיבן"? ו-כן. מי שלא מכיר יכול היה להסתדר היטב גם בלי המידע הפורט הזה. ממילא האחות
"הזונה" (פרק 4) מתמודדת עם קלות דעתה בהשוואה לאחותו של מלחך הפינכה, "המאוהב בה אבל
מתבייש להתקשר", אם-כי "לעשות" זה לא גרוע יותר מ-"לספר על זה לחבר'ה".
הטקסט נבוב
ומורכב ממיליות וממריחות בלתי חשובות אשר מביעות את דעתה האמיתית של לינור על הספר
המקורי. האג'נדה שלה כפמיניסטית "לסבית שלא מורידה שערות ברגליים ולובשת תחתונים של
זקנה" שזורה בתוך הטקסט העבש בדרך כלל. אם יש פה ושם הברקות, דואגת לינור להחמיא לעצמה
עליהן באמצעות הדמויות המדושנות מעונש ובניסיונות השרשה פתטיים בשפה נוסח אלה בהם
הצליחה בספריה הקודמים.
ג'יין אוסטין היא סופרת חלוצה אשר תיארה את לבטי הנשים
בתקופה בה תפקידן בחברה הסתכם בדאגה לשמן הטוב, ב-"תפיסת דג שמן" שיפרנס אותן בתמורה
לשירותיהן כעוזרות בית-נני / סמלו הייצוגי של בית האב לו העמידו צאצאים. כל השאר נוצר
לשעשען ולמנוע מהן להשתגע מרוב שעמום וחוסר תוחלת. עמידה מול לחצי החברה והשעון
הביולוגי קלעו את הנשים למצב בלתי אפשרי בו הן עצמאיות, דעתניות ובודדות בצמרת או
נכנעות לתכתיבי החברה תמורת בטחון ובמחיר כבד של סירוס אישיותן.
לאן נעלמו כל
אלה בסדרה? המסרים הם בבחינת שטוחים ומרודדים עד דק או בלתי קיימים, הטקסט נורא ואיום,
השחקנים חיוורים, האינטראקציה בין הדמויות לוקה בחסר והשנינות פשוט לא שם.
אפילו
טלנובלה היתה עדיפה על הקשקוש היומרני הזה.
מסקנה: קראו את הספר.
הציון שלי: 1
מתוך 5 |
הוספה למועדפים
הפיכה לדף הבית
גרסת הדפסה
הוספת תגובה
שיתוף בפייסבוק
שיתוף בטוויטר
עוד
המוזר הוא שאין פרקים הסוגרים את הסידרה בצורה סופית כאילו חסרים שני פרקים נוספים
ארכיון כתבות
