"מלכת היופי החדשה של לבנון היא גם סטודנטית למחשבים וגם כולה טבעית", דיווח כתב
חדשות הבוקר של אחד הערוצים המסחריים בארץ. האייטם השני שהציג התייחס לנהגת מונית
לבנונית שהחליטה לחנוך מונית לנשים בלבד. מנחת התוכנית, אגב, היתה היחידה שהעזה
להתבדח על כך ש"הנהגת פשוט רצתה להפסיק לקבל קריאות בוז נוסח: מי נתן לך רישיון?"
באותה הפינה, גם הניחו ש"הגברים לא מסוגלים לשמור את הידיים שלהם לעצמם". אני לא
יודעת אם הערה זו התכוונה לכל המגזר הגברי, לגברים הערבים בלבד או לישראלים, המורגלים
בכיכוב בכותרות העיתונים, בענייני עבירות מין. המנחים של תוכניות הבוקר אמורים
להיות בלתי פורמאליים, אך לאחרונה נדמה כי הם ממש לא מתחשבים בקהל הצופים, אלא מנהלים
מעין פורום מצולם.
בזמנו, כאשר כתבתי את ביקורת הטלוויזיה על האח הגדול VIP, היו
שהתרעמו על "צדקנותי". במאמר ההוא, התרעתי מפני זילות פני השידורים החשובים באמת.
והנה, לא זמן רב לאחר תום שידורי "הבובלילים" (ערוץ ביפ) – סדרה מוקומנטרית מעייפת –
ניתן לצפות בניעור אמות המוסר הטלוויזיוניות והחברתיות.
בהקשר זה, אני חייבת
להתייחס בזעיר אנפין גם לתוכנית הריאליטי המיובאת : "פרויקט מסלול". חמש עונות
ברציפות אני צופה בסדרת ריאליטי איכותית, אשר משודרת בערוץ נישה השומר על כבודו.
התכנית היא אסתטית, בעלת רמת ניסוח ראויה. כל קללה וכל התנהגות בלתי נאותה מטושטשות
ומצפצפות. בדרך כלל, מתמודדים חסרי חינוך אלה, נדחקים לשולי התכנית, אפילו לא גורפים
רייטינג. אחרי הכל, מדובר באופנה עילית. בעולם ה-"הוט קוטור" יש קודים של התנהגות. כל
העובר עליהם עשוי לשלם בקריירה המקצועית שלו. למה? כי למרות מה שמשודר בטלוויזיה, רוב
האנשים שמרניים ומעדיפים שפה נקייה ואווירת "בון-טון" כללית. להבדיל מהגברת עינב
בובליל, שמבכרת השתוללות רבתי בכל פעם שמשהו שמשתבש או אפילו לא מתנהל בדיוק לפי
התוכנית הדמיונית שבראשה, היידי קלום (מנחת "פרויקט מסלול") מכנה את אחת המתמודדות
בעונה החמישית: "גסת רוח". אמות המידה הבסיסיות הן אחרות.
בגרסא הישראלית, ואני
מצטטת את מנהלת תוכניות בערוץ 2, "השקענו הרבה חשיבה ביצירת הפורמט, איך להמיר אותו
מערוץ נישה לערוץ מסחרי". התשובה לכך מצויה בפרקים עצמם: ראשית, כל ה-"מי ומי" של
ישראל נדחקו פנימה. המתמודדים מורכבים ממיני סיפורי סינדרלה, מאח ואחות, מבעל ואישה.
הלשון הרווחת שם רחוקה מהיות תקנית והשפה מלוכלכת עד מאוד. ומי שמחמיץ בעקביות: זה
גולש גם לקדימונים הלעוסים. אז נשים ערביות מתקדמות למערב צעד אחר צעד. ומה עם נשים
ישראליות? למה השפה בטלוויזיה שלנו לא נקייה? למה אישה צריכה להוכיח שהיא "אחת
מהחבר'ה" ולדבר בשפה קלוקלת, צבאית גם באזרחות, להשתמש במילים גסות כדי לתאר את עצמה
או לאיזו פיגורה היא שואפת? הנושא של המאמר הזה, אם לא הבנתן, הוא כבוד עצמי – עקב
אכילס של האישה הישראלית הממוצעת. |