השחקנית קלי מקגיליס יצאה מהארון! והגיגים על הקהילה ההומולסבית
שלום
לקוראות היקרות. לפני מספר שבועות צפיתי בפרק מסדרת הטלויזיה האהובה עליי "ישנן
בנות". הופתעתי והתעצבתי כשגיליתי שלסביות אינן רשאיות לשרת בצבא ארה"ב. בפרק ששודר
סופר על חיילת בשם טאשה, שהועמדה למשפט בגין העובדה שהיא לסבית, והיא נדרשה לעזוב את
הצבא. עיניי התמגנטו על התובעת, שהייתה אישה די מבוגרת, גופה מלא, עיניה בהירות
ושיערה בלונדיני קצר, כמו שאני אוהבת. רק לאחר הצפייה בפרק התברר לי שהבלונדינית
הממגנטת היא לא אחרת מאשר קלי מקגיליס, השחקנית הבלתי נשכחת שכיכבה לצד תום קרוז בסרט
"אהבה בשחקים", שהוקרן בשנות ה-80. לאחרונה הופתעתי לקרוא בעיתון שקלי מקגיליס יצאה
מהארון! בעצם, לא הופתעתי, כי פעמים רבות יוצא שאישה שמבטי מתמגנט עליה היא בעצם
לסבית.
מקגיליס בת ה-51 יצאה לאחרונה מהארון לאחר גל שמועות בנוגע לנטייתה המינית.
היא אמרה בתוכנית אינטרנט אמריקאית: "אני לבד עכשיו ומחפשת בת זוג... גמרתי עם העניין
של הגברים. צריך להמשיך הלאה בחיים". כמו כן היא ציינה: "תהליך היציאה מהארון נמשך כבר
מאז גיל 12. קרו לי דברים רבים שגרמו לי לחשוב שאלוהים מעניש אותי על זה שאני לסבית"
(מקגיליס הותקפה ונאנסה בניו יורק ב-1982). מקגיליס הייתה נשואה פעמיים ויש לה שני
ילדים. אני בטוחה שהיא לא תתקשה למצוא בת זוג ואני מאחלת לה המון שנים מאושרות ומלאות
באהבה.
לאחרונה צפיתי בסינמטק בסרט הדוקומנטרי "הזמן הורוד", שאף הוקרן לפני מספר ימים בערוץ
2. בסרט,
שבויים ע"י יאיר קדר, מתוארת דרכם של ההומואים והלסביות בארץ, מהיותם מוקצים ועד
להיותם חלק ממשי ונראה בעיר תל אביב, כפי שציין גל אוחובסקי. בסרט סיפר אחד המרואיינים
שאביו הפסיק לדבר איתו כשנודע לו שהוא הומו, והעיף אותו מהבית בגיל 15. מרואיינת אחרת
סיפרה שלאחר שנודע להוריה שהיא לסבית, הם הציעו לה לעבור לאוסטרליה, ולאחר שהיא סירבה
הם ניתקו עימה את הקשר. כעת, כעבור שנים רבות, למרות שנולדה להם נכדה, הם ממשיכים עם
הניתוק.
בכל פעם מחדש אני מופתעת מכך שהורים, האמורים לעטוף את ילדיהם בחום ואהבה
חסרי גבולות, מפנים לילדיהם עורף עקב נטייה מינית או להבדיל – יציאה בשאלה.
כולנו
שמענו על הרצח הנורא שהתרחש לפני מספר ימים במרכז ההומולסבי בתל אביב. שמעתי שחלק
מההורים התביישו להגיע לבית החולים כדי לבקר את ילדיהם הפצועים, כי הם חששו שיזהו את
בנם או בתם כמשתייך לקהילה ההומולסבית.
חשבתי לתומי שישנה קבלה בחברה הישראלית,
שכבר לא כל כך קשה להיות הומו או לסבית במאה ה-21, ובמיוחד בתל אביב, אבל הרצח הנורא
המחיש לי שטעיתי. שעדיין הדרך היא ארוכה. ישנם הרבה מאוד נשים וגברים, חלקם נשואים,
המפנטזים על זוגיות עם בני מינם, אבל בשל הבושה והחששות הם לא עושים את הצעד להגשמת
שאיפתם. וזה עצוב. עצוב לעבור חיים שלמים בלי לממש את מי שאתה. את מי שאת. ובגלל זה
חשוב לערוך את מצעד הגאווה. להראות שאין ממה לפחד. שיש עוד הרבה אנשים כמוך, וזה בסדר
להיות קצת שונה. לדעתי, להיות כמו כולם זה הדבר הכי משעמם בעולם.
גרסת הרצה - Beta
תגובות גולשים:
0
גרסת הדפסה
שיתוף בפייסבוק
שיתוף בטוויטר
עוד
