שישי בירושליים

גרסת הדפסה הוספת תגובה שיתוף בפייסבוק שיתוף בטוויטר עוד

שישי של אויר ואווירה בירושלים.

יום שישי. שעת צהריים. אלה הן השעות הרגועות ביותר בשבוע. ההתכרבלות בין השמיכות עם עיתוני השבת, התנומה המתוקה וההתעוררות האיטית אל ארוחת הערב.ממש עונג שבת...

אבל לא בשישי הזה. היום, למרות הפנטזיות שלי על השלמת שעות שינה, אני לוקחת החלטה. היום יוצאים מהשגרה! נוסעים לירושלים! מזמן רציתי לפנות ישירות לבורא עולם ולשים פתק בכותל המערבי.כן, אני יודעת שיש שירות פקס לפתקים בכותל, אבל זה ממש לא מרגיש כמו הדבר האמיתי.


צילום: עודד וגנשטיין - כל הזכויות שמורות

אני מיידעת את בני הבית על התכנית. 2 בקבוקי מים קרים וקדימה- לבירה.

שעה קלה אח"כ ואנחנו כאן. 60 דקות בלבד ומרגישים במדינה אחרת. בלי לעבור ב"דיוטי פרי", בלי לעלות על מטוס. לוקחים נשימה עמוקה מהאוויר המיוחד ולתחנה הראשונה-הכותל.

בדיקה ביטחונית מדוקדקת וזהו זה.אני נפרדת מהאיש ופונה לעזרת הנשים, מתקרבת לקיר הקדוש, נוגעת באבנים העתיקות והדמעות פורצות לפתע. מאיפה הן הגיעו פתאום ? אני מקריבה את מצחי לאבן החמה וטומנת פתק בידיים רועדות. מתקשה ללכת משם..האווירה מדהימה. אווירה של קדושה יש פה,במקום הזה. "טוב שבאת ביום שישי", אומרת לי אישה בכניסה למתחם. "זה היום שבו רוח דוד המלך שורה פה". היא קושרת לי סרט אדום עם חמסה קטנה כחולה על היד ומברכת אותי. אני מודה לה ומתרחקת לאיטי,עדיין נרגשת.

אנחנו מבטיחים לעצמנו לבוא שוב בקרוב וממשיכים לקפה במדרחוב הירושלמי. כאן מקבלת את פנינו מוסיקה רב-גונית. צלילי שירים חסידיים, מתערבבים עם קולות תיפוף של להקת מתופפים שהתמקמו בפינת הרחוב. ערב רב של אנשים: דתיים וחילונים, תיירים וחיילים מאובקים בדרכם הביתה לחופשת סוף השבוע. בתי הקפה עמוסים לעייפה. עוד מעט יתפזרו האנשים ושקט ירד על העיר. השבת תכנס. אבל עד אז יש עוד כמה שעות והמדרחוב תוסס ושמח. יודעים לבלות הירושלמים האלה.

כבר חמש לפנות ערב ועדיין אור מלא. אנחנו נפרדים מהעיר היפיפייה ופונים לכביש מספר 1 בחזרה למישור החוף. בדרך עוצרים לניגוב מהיר של חומוס באבו- גוש.קפה טורקי קטן שמוגש לנו על חשבון הבית מפיג את העייפות ואנחנו שוב בדרך. השמש כבר נוטה לשקוע וצובעת את השמיים בצבעים אדומים. מימיננו נמל התעופה בן גוריון. מטוס "אל-על" שמנמיך לנחיתה ממש מעלינו מטיל צל כבד על הכביש. ברדיו מנגנים שירים שקטים של ערב שבת. תל-אביב: הנה אני באה...

זהו. הלחות באוויר מרמזת שאנחנו בשפלה. ה"עיר ללא הפסקה" מקבלת אותנו כמו שמקבלים בן אובד שחוזר הביתה. האיש מקטר שהוא עייף מהנהיגה והולך לנוח ואני כבר עורכת את השולחן, מהרהרת על אוויר הרים, ועל האווירה והרוחניות שחוויתי היום.

בשישי הבא נוסעים לחוות אווירה בצפת. אולי...