מתי מותר להשעות עובד מהעבודה?

גרסת הדפסה הוספת תגובה שיתוף בפייסבוק שיתוף בטוויטר עוד

עובדות

צבי עבד בחברת מטבחי זיו תעשיות (1990) בע"מ (להלן – החברה) כמוביל מאז 1.3.1993. במהלך חודש ינואר 1996, תוך כדי עבודתו, נעצר צבי ע"י המשטרה בחשד לגניבת רהיטים ונלקח לחקירה.

מנכ"ל החברה הודיע לצבי כי כל עוד מתנהלת החקירה במשטרה הוא מושעה מעבודתו.

החברה שילמה לצבי את יתרת דמי ההבראה והחופשה המגיעים לו במשכורת חודש פברואר 1996.

בתאריך 3.2.2000 נתקבלה במשרד ב"כ החברה הודעת משטרת ישראל כי תיק החקירה כנגד צבי נסגר מחוסר ראיות.

בית הדין האזורי קבע, כי הפסקת עבודתו של צבי בנסיבות אלה לא הייתה השעיה כמשמעות מונח זה במשפט העבודה, אלא פיטורים, אשר נכנסו לתוקף ביום 15.1.1996.

לטענת צבי, הוא הושעה מעבודתו בחודש ינואר 1996 ורק בחודש פברואר 2000 הוא פוטר. לפיכך, לטענתו, הוא זכאי לקבל שכר לתקופת ההשעיה, ולחלופין פיצויים על פיטורים שלא כדין.

בית הדין הארצי לעבודה פסק

השאלה המרכזית היא האם יש לראות בהפסקת עבודתו של צבי בחודש ינואר 1996, בשל החשד לביצוע עבירות פליליות כ"השעיה" כמשמעות מונח זה במשפט העבודה, או שמא יש לראות בהפסקת עבודה זו פיטורים או התפטרותו של צבי.
על פי הפסיקה, מעביד אינו רשאי להשעות עובד ללא מקור משפטי המסמיך אותו להשעותו. מקור משפטי זה יכול שיהיה חוק, הסכם קיבוצי, או הסכם אישי. בהעדר מקור חוקי להשעיה, הפסקת עבודה בעל כורחו של העובד, יש לה תוצאות משפטיות הניתנות להגדרה משפטית. הדברים מקבלים משמעות חמורה כאשר ההשעיה נמשכת שנים, עקב התמשכות החקירה או התמשכות הליכי המשפט.

במקרה הנוכחי, לא הוכח קיומו של כל מקור משפטי המתיר לחברה להשעות את צבי. החברה גם לא שילמה לצבי שכר בתקופת הפסקת עבודה או בחלק ממנה, וגם לא היה בכוונתה לשלם לצבי שכר בתקופה זו. יצוין כי אילו שולם לצבי שכר חלקי בתקופה זו, כנהוג בהליכי השעיה שמקורם בחוק או בהסכם קיבוצי, היה מקום לשקול קבלת טענה לאימוץ הליכי השעיה מקובלים, אך החברה, כאמור, לא פעלה בדרך זו.

בנסיבות אלה, בהן לא ניתן לסווג את הפסקת עבודתו של צבי על ידי החברה כהשעיה, ניתן לראות הפסקת עבודה זו כפיטורים.

צבי פוטר מעבודתו על לא עוול בכפו בנסיבות שגרמו לו בוודאי נזק ממון ונזק שאינו ממון. במצב דברים זה, התוצאה המותירה את צבי ללא כל פיצוי (בנוסף לפיצויי הפיטורים) היא בלתי צודקת. נפסק כי על החברה לפצות את צבי בגובה שבע משכורות (עפ"י דעת המיעוט העובד לא פוטר בעת שהושעה מעבודתו), ולפיכך מגיע לו שכר עבודה בתקופת ההשעיה, וסה"כ בגין 7 חודשים.

סוף דבר – הערעור מתקבל בחלקו. החברה תשלם לצבי הוצאות משפט, לרבות שכ"ט עורך דין בסך 7,500 ש"ח.

ע"ע 1271/02 צבי ד. נ. מטבחי זיו תעשיות (1990) בע"מ


עו"ד הילה פורת, בעלת משרד עורכי דין המתמחה בתחום דיני העבודה
טלפון: 08-9313080