מאת: מערכת Bwoman / בתאריך: 09/09/2009
/ מדור: צרכנות_פנימי
 "נולדתי בתל-אביב ברחוב פרישמן ליד הים. איפ'שהו בין מנדלי למאפו, בשלהי מלחמת העולם
השנייה. "שִׁלְהֵי" זאת מילת מפתח. שלהי מלחמה.. אף פעם לא היה שלהי. תמיד היה או לפני
או אחרי... מלחמה. שלהי.. איזו אשליה", כך זה מתחיל...
הזדמנות להיזכר בדמויות של
תל-אביב – לא זו הקטנה – אלא תל-אביב של שלהי שנות הארבעים ושנות החמישים, של אהבה,
חיזורים וקנאה עם גינונים אירופאים על שפת הים, כאלו שטרם חדר אליהם הלבנט, של פליטים
המחפשים את מקומם ושל ילדים המשחקים במרפסת ועל העצים, ללא מחשבים או אפילו צעצועים.
כלומר צעצועים שקונים בחנות, כי הם יצרו לעצמם צעצועים מכל הבא ליד, מסמרטוטים,
מגרוטאות...
המופע של תמי ספיבק
כל זאת במופע של תמי ספיבק, ספק קברט, ספק
מונולוג אסוציאטיבי, סיפור ילדותה המסופר בעברית פיוטית אך מדוברת, שזורה בשברי
אידיש, פולנית ורוסית. כאלו שגם צברים יכולים להבין. על המניקוריסטית ז'ניה ומחזריה
הערבים, על אשת הצבע הגמלונית שמתקיפה בפומבי את אהובתו המלאה (כן אהבו אז מלאות...)
ועוד גלריה של דמויות והתרשמויות, כמו ציורים אימפרסיוניסטים המעוטרים גם בליווי
מוסיקלי מאת המוזיקאי והבמאי אלכס כגן על הפסנתר: נילי קריס.
המופע פרישמן 10 על
ידי הים החל להיכתב בשנת 1989 ולמעשה נכתב עד היום. וכמו במחזה בו אין " שִׁלְהֵי מלחמה",
הפרמיירה, שנקבעה לינואר 1991, לא התקיימה, מפני שפרצה מלחמת המפרץ.
בשנת המאה
לתל-אביב תמי ספיבק מצאה את עצמה חוזרת למופע זה- יצירתה הראשונה (אחריו נוצרו "כשאישה
אוהבת", "טעם גן-עדן", " סיפורים מתוך המזוודה","שקופה" ועוד). הרבה לא השתנה, אולי
המבט שלה על הדברים. אולי ההבנה שהכל אותו דבר והכל מתקשר. " פְשִיסְטְקוֹ נָלֶזֶ'ה! "
פְשִיסְטְקוֹ נָלֶזֶ'ה! הכול שייך!
שחקנית מבוקשת
בתיאטרון
"תמי ספיבק, בוגרת "בית צבי" החלה את קריירת המשחק בתיאטרון הבימה
ומשם פנתה למופעים מוסיקליים כמו "הלוך הלכה החבריה" ו"נסיעה מדומה" ורבים אחרים.
היא שיחקה בתיאטרון המסחרי של פשנל (הרוטשילדים), תיאטרון יובל ובימות. כשילדיה היו
צעירים שילבה בין משחק בתיאטראות לילדים דוגמת ביממא ותיאטרון אורנה פורת לילדים
ולנוער ובין הפקות של ראשית הפרינג', כמו בתיאטרון ה"סימטה". היא שיחקה בתפקידים
מרכזיים לצד שמוליק רודנסקי, שמוליק סגל, נסים עזיקרי, אברהם בן-יוסף, אילי גורליצקי,
ליאה קניג, ספי ריבלין ועוד. באחרונה שיחקה בתיאטרון קרוב בתפקיד האלמנה בקביק במחזהו
של ברטולט ברכט "אדם הוא אדם". בבימוי ניקו ניתאי.
"בשנות השבעים והשמונים הייתי
שחקנית מבוקשת בתיאטרון הרפרטוארי, אבל מה שנעשה מחוצה לו נראה לי מעניין יותר",
אומרת ספיבק, מרוצה מבחירתה לחיות כשחקנית יוצרת, מחוץ לממסד. "לא חשבתי על קביעות ועל
פנסיה, הלכתי אחר צו ליבי האמנותי."
קפה תיאטרון הקאמרי, שאול המלך 19, תל
אביב
יום ג' 22/9 בשעה 21:00, 60 שקלים בטל. 03-6060960 |
הוספה למועדפים
הפיכה לדף הבית
גרסת הדפסה
הוספת תגובה
שיתוף בפייסבוק
שיתוף בטוויטר
עוד
ארכיון כתבות
