החיים הם משחק

גרסת הדפסה הוספת תגובה שיתוף בפייסבוק שיתוף בטוויטר עוד

לאחרונה מצאתי שאני לא מוצאת את עצמי.
החיוכים אבדו לי, העייפות השתלטה על מירב זמני, לא היה לי חשק לעשות את הדברים שאני אוהבת לעשות, לא היה לי חשק לקדם את עצמי באף היבט בחיי.

הימים כאילו חמקו מבין ידיי ולא הבנתי לאן, תחושה שהייתה הגיונית, שהרי לא עשיתי בהם דבר שגרם לי להרגיש שאני חיה, שאני - אני.

תהיתי בנוגע לחיי שחולפים לידי ומרגישים כלל לא קשורים אליי ושאלתי את עצמי מי זאת שחיה חיים אלה. עם התהיות הגיעה ההבנה באשר לארועים שארעו בחיי לאחרונה, ארועים שחשתי שלא שייכים לי.
כיצד "נקלעתי" לאורח חיים שבלוני, מתיש, מייאש זה? לא הבנתי...

מהו הייעוד בחיים שלי כבר גיליתי.
להיות ערה בחיים שלי ולא ישנה, גם את זה אני יודעת כיצד לעשות.
אז מה התפקשש לי במהלך המסע?

שאלתי וקיבלתי מגוון תשובות ממקומות שונים. אחת התשובות שנגעה בי בצורה מאד חזקה ניתנה לי בשעה שצפיתי בסרט "אמא כפייתית". סרט משעשע מאד, אולם המסר שאני קיבלתי ממנו לא היה משעשע כלל וכלל - האמא הכפייתית, זו שהטריפה את כולם ובראש ובראשונה את עצמה, מתמודדת עם ההכרה שהיא לא מבינה מתי הפכה להיות מי שהיא ושאם רק יכלה לחזור לאחור הייתה עושה הכל אחרת ולא מנסה לרצות את כולם ולא עושה מה שציפו ממנה שתעשה ובכך בעצם ביטלה את עצמה.



לא אחיה בשגרה אפורה
גמרתי אומר, כשדמעות זולגות מעיניי, שהחיים קצרים מדי ושאני מתחילה להעז ולעשות שינוי.
הצעד הראשון בו נקטתי היה חילוץ חלומותיי מהארון וניקוי האבק מהם.
אט אט נזכרתי בחלומות הישנים ובתהליך ההיזכרות נרקמו כמה חדשים, מעבר לכך החלטתי החלטות חדשות שיעזרו לי לבצע את השינוי (זאת לאחר שהכרזתי על הרצון)...

אני לא אחיה בשגרה אפורה ומאובקת. אני רוצה את כל קשת הצבעים בחיי החל בעזים וכלה בבהירים ואלו האחרונים לא יהיו כך בגלל שדהו, אלא בגלל שזו תהיה האיכות הפסטורלית שלהם.

אני אהיה חלק מהחיים שלי ואזהה אותי בהם, שהרי אני זו שיוצרת אותם.
אני אהנה מכל רגע ורגע ולא אשאל לאן נעלמו חלקים קטנים אלו של זמן.
אני אחיה את חיי מתוך ידיעה שבבוא היום אני אסתכל לאחור בגאווה, בחיוך ובסיפוק. בידיעה שגם אם לעתים עשיתי משהו שלא זכה לאישור מהסובבים אותי, נותרתי נאמנה לעצמי ולחלומותיי.

ולסיכום - אזכור תמיד שהחיים הם משחק ותמיד אפשר לשנות מהלכים, שזה לא נגמר עד שזה נגמר וגם כשמשחק אחד מסתיים מכל סיבה שהיא, אחר מתחיל ואם אני לומדת מהטעויות שנעשו בקודם, דבר לא יעמוד בדרכי.
תענוג אמיתי...


רויטל סנדרוסי
טיפול הוליסטי וסדנאות מודעות