"המקום שבו נמצאים הפחדים הגדולים ביותר שלך, הוא גם המקום שבו נמצאת
יכולת הצמיחה הגדולה ביותר שלך"
רובין שארמה
פחד עוצר את כולנו בחיים ברמה זו או אחרת. פחד הוא אחד הגורמים
העיקריים שמונע מאיתנו להגיע למימוש עצמי. לעיתים זה משהו מובחן ביותר ואתם יכולים
לשמוע את עצמכם אומרים "אני רוצה לעשות x , אבל אני לא עושה x כי אני מפחד ש _______ ".
פעמים רבות, אנשים בכלל לא מודעים שהפחד עוצר אותם. הם מוצאים דרך "מתוחכמת" לתת
לעצמם הסברים וצידוקים למה אין להם את מה שהם היו רוצים ב א מ ת ולמה הם לא פועלים
בכיוונים שונים שהם רוצים לממש את עצמם. הם בעצם מסתירים, אפילו מעצמם את הפחד
ומלבישים אותו באיצטלה אחרת של נסיבות כאלה ואחרות.
חשוב להבחין בין שני סוגי
פחדים: פחד אמיתי הוא פחד שמבוסס על משהו שמתרחש בזמן הווה - ומהווה איום ממשי על
חייך. לדוגמא: אם אתם הולכים ברחוב בשעות החשיכה ומישהו זר קופץ מולכם בהפתעה, מניף
אולר שלוף ומאיים על חייכם בפועל, זהו פחד אמיתי. למה ? כי ישנה התרחשות שקורית ממש
עכשיו, שמהווה איום וסיכון לחייכם.
מרבית הפחדים שלנו הם לא מהסוג הראשון. פחד
לא אמיתי הוא פחד שמבוסס על משהו שאנחנו אומרים לעצמנו לגבי דבר מסוים. זהו פחד שמבוסס
על תפיסות (פרדיגמות) או נקודות מבט שיש לנו בחיים, שמקורן בעיקר בהתנסויות לא מוצלחות
שלנו מהעבר או בגלל החינוך שקיבלנו בילדות.
דוגמא בולטת מחיי היא פחד קהל. במשך
כל שנות חיי העדתי על עצמי שאינני יכולה לעמוד מול אנשים ולדבר. אני פשוט פוחדת. אף פעם
לא זכרתי מה המקור של האמירה הזאת אבל סירבתי בתוקף לעמוד מול קהל.
כשהציעו לי
להיות קצינה ומפקדת בשירות הצבאי 3 פעמים סירבתי בתוקף. רק המחשבה שאצטרך לעמוד מול
אנשים ולדבר "הקפיאה" אותי. גם בלימודי התואר שלי, הייתי צריכה להרצות בפני הכיתה
כחלק מעבודת הסמינריון ונלחמתי בחורמה על ביטול "הגזירה" עד כדי כך ששקלתי לוותר על
קבלת התואר רק כדי לא לעמוד מול אנשים ולדבר.
קיבלתי בלק אאוט במסגרת המסע
שלי כמתאמנת הצלחתי לשחזר את החוויה הראשונה שלי מול קהל. כיתה ב' או ג' - שיעור תורה.
המורה שואלת מי למד בע"פ את הקטע המתבקש, ואני בבטחון מלא מרימה את היד. המורה מזמינה
אותי לעמוד ובעודי פותחת את פי קיבלתי "בלק-אאוט". מה שידעתי לומר מתוך שינה - נעלם
לפתע. כל הילדים בכיתה התפרצו בצחוק מתגלגל ואני הרגשתי נבוכה ומבוישת בעצמי.
זה
היה רגע מכריע בחיי. רגע שבו החלטתי שלעולם לא אעמוד מול אנשים ואעשה צחוק מעצמי.
לעולם. הרגע המכריע הזה היה נקודת האל-חזור. החוויה נשכחה ממני אך ההחלטה ליוותה
אותי במשך קרוב ל- 3 עשורים בחיי.
הברכיים רועדות מהתרגשות אחרי חקירה
מעמיקה ועבודת השלמה עם החוויה של כיתה ג' יכולתי לתת לפחד שלי יד וללכת עימו לקורס
הכשרת מנחים. הפחד לא נעלם. עד היום, כשאני צריכה לעמוד מול אנשים, ליבי מאיץ קצב
ולפעמים הברכיים רועדות מרוב התרגשות. ההבדל המשמעותי הוא שהפחד לא עוצר אותי
מלהגשים את מה שאני רוצה. למדתי להיות אמיצה וללכת עם הפחד ולפעול.
עבודה על
הפחדים בתהליך אימוני זו עבודה מרתקת שיוצרת חופש חדש לפעול ולהביא לידי ביטוי את מה
שאתם באמת רוצים לעשות.
זכרו שמרבית הפחדים שלכם מבוססים על תסריט שאתם "המצאתם"
והוא לא אמיתי ממש. הוא רק קיים מספיק זמן עד כדי כך שאתם שכחתם שהמצאתם אותו בעצמכם .
אשמח לשמוע מה אתם אומרים? האם אתם פוגשים את הפחדים שעוצרים אתכם? איפה אתם
הצלחתם ללכת מעבר לפחדים שלכם?
תמרה חרמון - מאמנת לחיים בגישה
האונטולוגית 0525-918401
1.
@ 11/10/2009 - 08:34 תודה תמרתי השיתוף שלך נוגע אני יכולה לראות שאצלי זה כל הזמן- להוכיח שאני לא פוחדת... ויצרתי את תדמית אשת הברזל אותי לא יפילו ולא ישפילו ואני לא אראה שאני פוחדת הפחד להחראות לא טוב גבה ממני מחיר של ביטוי עצמי בפורום של לנדמרק אדיוקיישן קלטתי את זה בעצמה והתחלתי לשתף את הסביבה שלי היום או איזו דרך עשיתי... חבל על הזמן הפחד ישנו ואני כמובן מחבקת אותו אני אוהבת אותי הפחדנית הזאת... ותמיד אוכל לחזור אליה זה ברור אך כשאני מחליטה לא להיות שבויה בידיה ובדמיונותיה של ילדה בת 5 כי זה לא משרת אותי בכלל אני הופכת להיות מי שאני רוצה להיות רגישה ועצמתית שמבטאת את עצמה באופן מלא אנשים טובים זה הכל תוצאה של אימון
2.
ארז טביב
@ 11/10/2009 - 18:31
הדבר הראשון להתמודדות עם הפחדים הוא להכיר בהם. רובינו חיים את קצב החיים המטורף מבלי שיש לנו היכולת לרדת לרגע מהרכבת ולבחון את עצמינו. כך שהכרת הבעיה היא חצי הדרך לפתרון. החצי השני זה הטיפול. יפה כתבת.
3.
@ 15/11/2009 - 19:52 שלום תמרה, כתבה נפלאה. ככה זה נראה אצלי איך שזה מרגיש... אני הכי מפחדת מהפחד...מהתחושה הנוראית שמתלווה לו לפחד.זה ככ עוצר,ככ מתסכל,ככ מחליש.. אשמח לשמוע איך ובאיזה מסגרת אימונית עובדים עליו.. תודה.ושרק נפסיק לפפפפחחחחחדדדדד .
גרסת הרצה - Beta
תגובות גולשים:
3
גרסת הדפסה
שיתוף בפייסבוק
שיתוף בטוויטר
עוד
תודה תמרתי
שלום תמרה,
