בי וומן » כתבות » ריקוד זול או אומנות? - כתבות בי-וומן

ריקוד זול או אומנות?

מאת: ליאור בר, מדור: טורים אישיים
פורסם בתאריך: 08/10/2009

רגע לפני חשיפת הסיפורים הפיקנטיים במקצוע זה, בואו נגבש דעה.

ריקוד הבטן, שהפך להיות כל כך פופולארי בשנים האחרונות, עדיין עוטה סביבו הילה של מסתורין ודעות קדומות,דבר שמשאיר אותו שנוי במחלוקת בקרב חלק לא קטן מהציבור.
מי לא זוכר את הסרטים הערביים של ערבי שבת, בהן היו מתפתלות הרקדניות לאורכו של הסרט וממגנטות אליו את הצופים בו.
גם אני,בתור ילדה, צפיתי ברקדניות הבטן בסרטים אלו, והיה לי נדמה שהרקדניות הן סוג של קוסמות. היכולת הטכנית שלהן, השליטה המוחלטת וההפרדה בין תנועות פלג הגוף העליון והתחתון הדהימו אותי.
עבורי,המפגש הראשון עם ריקוד הבטן, היה חלק מתהליך החלמה בעקבות זיהום קשה בבטן, שהביא אותי למצב של תת תזונה. דרך ריקוד הבטן הרגשתי שמתעורר בי רצון עז להיות ולהגשים,על אף התשישות הפיזית והמנטאלית בעקבות הזיהום. באותו שלב לא חשבתי אם מדובר בריקוד בוטה,חושני או בעל מטען שלילי כלשהו. חוויתי את חווית התנועה ממקום של סקרנות וחיבור אל המוסיקה והרגשתי את החופש הפנימי פורץ ממני בעוצמה. הרגשתי כאילו אני רוקדת כבר שנים, התנועות זרמו לי בקלות, כאילו היו מוכרות לגוף שלי,המוסיקה הערבית פרטה לי על המיתרים הכי עמוקים בפנים..ברגישות שלה, בסלסולים, במקצבים המשתנים שלה,שהרגישו לי כמו מקצבי החיים עצמם.

עיבוד תמונה: סמרל www.samareldesign.com

אז מה הסיפור של ריקוד הבטן? ובכן, בעבר,ריקוד הבטן היה חלק מטכסי פריון, לידה ומוות כך שלרקוד ריקודי בטן זה גם להיחשף על ידי תנועה לתקופות קדומות כי עדיין, תנועות הריקוד הבסיסיות לקוחות מטכסים אלו.
מעבר לעומק ההיסטורי של הריקוד, מדובר בריקוד המבטא רגשות עמוקים; עצב,שימחה, הומור ומשחק, המוסיפים לו עניין וחיות. את המימיקות והמשחק המשולבים בריקוד ניתן לראות בבירור באותם סרטים ערביים של ערבי שבת, בהם רקדנית הבטן רקדה את מילות השיר תוך כדי תנועות ריקוד יחד עם דגש על הבעות הפנים בהתאם למילות השיר.
מדוע, אם כן, 'מודבקת' לריקוד הבטן תווית של ריקוד זול?
בעבר הרחוק, עוד בתקופה הביזנטית אשר קדמה לאסלאם ,נשים היו רוקדות בשביל עצמן, במעגלי נשים. עם הגעתם של אירופאים ואמריקאים למזרח התיכון במאות ה-18 וה-19, חל שינוי ששינה גם את פני המחול המזרחי והפך אותו לאמנות בימתית שתבעה ממנו להיות מסוגנן בהתאם, בעיקר בתחילת המאה ה20, כאשר הריקוד השתלב בתעשייה הקולנועית,אז נהיה צורך בריקוד לכוריאוגרפיות לעומת אלתור והתלבושת הארוכה הוחלפה בבגד ריקוד מחורז ומקושט.

כנראה, שעד היום,החושניות המובהקת של ריקוד הבטן מתעתעת לעיתים בצופה ומצליחה להשכיח ממנו תרבות שלמה של טכסים ושל מעגלי נשים ונתפסת כריקוד פיתוי בלבד. כמובן שלרקדניות הבטן אחריות גדולה לדרך בה הן מופיעות ומייצגות את התחום. לעיתים קשה לשים את האצבע ולומר בוודאות מה הופך את הריקוד למכובד או זול, אך כשרואים ומרגישים - יודעים.

אני באופן אישי מאמינה במשפט ש"מה שמשדרים זה מה שיקלטו",כלומר,לכל רקדנית, יש את היכולת לשלוט על הדרך בה היא מתקשרת את הריקוד. זה לא חייב להיות הבגד שיצור את הרושם, אלא הכוונה, שפת הגוף, המבט, הקריצה, הם אלו שחותמים בתחילתו ובסופו של עניין את אופי ההופעה של הרקדנית.

אני מכירה רקדניות שמופיעות בבגדים חשופים לגמרי, אך סגנון הריקוד שלהן אצילי, הרמה הטכנית גבוהה והמקצוענות היא הדבר הבולט בהופעתן. מצד שני יש את הרקדניות שמופיעות בלבוש צנוע לחלוטין ומבטן תוך כדי ריקוד, הקריצה ושפת הגוף כולה משדרת פלרטוט.
רקדנית בטן טובה היא זו, שכמו כל פרפורמר דגול היודע למגנט אליו את הצופים ומודע להשפעתו על הקהל. שילוב של יכולת טכנית גבוהה עם כריזמה הופעתית סוחפת ורגש, יוצרים חוויה עילאית. כאשר צופים ברקדנית כזו, הלבוש שלה נראה לפתע פחות חשוב. זו חווית הריקוד שסוחפת.
רקדנית בטן מקצועית היא כזו שלוקחת את הקהל שלה למסע של קצב ותנועה, עד כדי טרנס ממש .כשצופים ברקדנית כזו,החיבור אל הריקוד לעיתים כל כך חזק, עד אשר זה לא תמיד ברור מתי היא יוצרת את הריקוד ומתי הוא יוצר אותה.