מטורללת ומיוחדת יש משהו שאני נתקלת בו לפעמים. אני לא יודעת כל כך לתאר זאת, אז
אתן דוגמאות.
לפני כמה שנים נתקלתי באישה מאוד מעניינת. קראתי הרבה קטעים שהיא
כתבה בפורום לסביות באינטרנט, והתרשמתי שהיא חכמה, כובשת נשים וגם מטורללת ומיוחדת.
הרבה זמן רציתי להתקרב אליה, לבלות איתה ואף יותר מכך. אחרי די הרבה מיילים אישיים
(ולא רומנטיים) שהתפרסו על פני חודשים (ובמהלך התקופה היא אפילו שלחה אליי ולילדיי
גלויה כשהייתה בחו"ל), לבסוף קבענו להיפגש.
הגעתי אליה הביתה והיא הראתה לי את
ביתה היפה השווה מליונים. היא אמרה לי שהיא בקושי מזמינה אליה אנשים הביתה. אחר כך
יצאנו לאכול במסעדה. אכלנו ביחד דים סאם והזמנו די הרבה מנות וגם קינוח, והיא אמרה לי
שכיף לה לאכול איתי כי אני לא מעירה לה על מה שהיא אוכלת (לעומת בת הזוג שלה, שקשה לה עם
העובדה שהיא שמנה). צחקנו הרבה. אחרי המסעדה נכנסנו לרכבה החדש, ושם היא קצת ניסתה
לפתות אותי (אבל באותו הרגע לא הייתי לגמרי בטוחה מה עובר לה בראש). היא אמרה שיש משהו
שהיא עושה וזה מאוד נעים, והיא ליקקה בעדינות את עורפי.
הרבה זמן התאוויתי
לאיזשהו מגע איתה, נשיקה, חיבוק, ליטוף, וכשזה סופסוף קרה, התאבנתי. כי בדיוק כמה ימים
לפני כן יצאתי לראשונה עם מישהי והחלטתי לתת לזה הזדמנות, וגם כי הייתה לה בת זוג. אז
הייתי יותר צדיקה מהאפיפיור ולא עשיתי כלום. מה גם שהייתי די סגורה והתביישתי
להיענות. וחוצמזה, למרות שהיא חשבה שהליקוק הזה הוא שוס, הוא לא עשה לי כלום, כי כמה
שנים לפני כן היה לי "ויפלאש" בצואר, והאזור שם רגיש לי.
בדיעבד הצטערתי על כך שלא
הייתי יותר אקטיבית. דווקא היה נחמד אילו הייתי לפחות מתנשקת איתה. בכל אופן, אחר כך
נסענו לים, ישבנו מול הגלים ודיברנו ודיברנו ומאוד נהניתי. וברור לי שגם היא. בילינו
לילה קסום. ואחר כך לא שמעתי ממנה. כל כמה זמן היא שולחת אלי, מתוך רשימת התפוצה שלה,
מייל של צילומי המשפחה שלה. ואני מחזירה לה מייל מפרגן וכל פעם מציעה בעדינות שניפגש,
לא כי יש לי כוונות רומנטיות אלא כי היא מעניינת ומצחיקה וחכמה וקצת קוקו והייתי שמחה
להיות חברה שלה. אבל כל פעם היא כותבת בכמה מילים שיש לה בעיות, ולא מרימה את כפפת
החברות שאני מציעה לה.
לפני כמה זמן היא הזמינה אותי למסיבת יום הולדת של אחד
מילדיה והתייצבתי עם ילדיי. דיברנו קצת והיה נחמד, והיא אמרה שהיא רוצה להזמין אותי עם
זוגתי אליה הביתה למפגש חברות, אבל לא קיבלתי שום הזמנה. בפעם האחרונה ששוב היא שלחה
אליי תמונות של המשפחה המתוקה שלה שאלתי אותה: למה את משאירה אותי ברשימת התפוצה שלך?
הרי במילא את כל הזמן נעלמת. אז היא השיבה לי שרשימת התפוצה שלה מונה בסך הכל 5 אנשים,
ושאני יודעת שיש לה כל מיני בעיות. ואני שואלת את עצמי, אז מה? אם יש לך בעיות את לא רוצה
אותי כחברה? הרי יש לך חברות, זה לא שאינך בקשר עם אף אחת. את יכולה לחלוק איתי את
בעיותייך, כפי שלפני הרבה שנים סיפרת לי במיילים שהחלפנו, ומה הבעיה שניפגש אחת לכמה
שבועות? אבל לא כתבתי לה זאת, כי החלטתי להרפות.
פעם חולקת דברים אישיים ואחר כך
נעלמת אני לא מבינה אותה. מה היא רוצה ממני? למה היא משאירה אותי ברשימת התפוצה
שלה? יכול להיות שאחרי השאלה הישירה שלי היא תמחק אותי, אבל לא אכפת לי.
מה זו
ההתנהגות הזו שפעם היא חולקת עמי דברים אישיים על עצמה ועל קרוביה, ואח"כ היא נעלמת?
ולמה היא לא רוצה לפגוש אותי? זה מאוד מאכזב לפגוש אישה שנחמד וכיף לי איתה ויש לנו שפה
משותפת, ובפגישה איתה ישנה הרגשה שנבט ביננו נבט של חברות, אבל הנבט הזה נשאר כל הזמן
נבט, והוא לא צומח ולא גדל ופורח. למה זה קורה? אין לי מושג.
נבט החברוּת הנה דוגמא מהזמן האחרון – לפני כמה
שבועות שודרה בטלויזיה כתבה מעניינת הקשורה לנשים, וקרן נויבך הייתה אמונה על הכנת
הכתבה. קרן הייתה נפלאה ועשתה עבודה טובה והייתה לה הרבה אמפתיה לנשים נשואות הכתבה.
במקרה היה לי את הטלפון שלה, ושלחתי אליה sms ובו כתבתי לה כל הכבוד על הכנת הכתבה
המעניינת והחשובה. היא השיבה לי בנימוס ובנחמדות.
בכתבה השתתפה גם אישה אחרת,
נגיד שקוראים לה נילי. בכל אופן, הרגשתי צורך לפרגן גם לה, ומצאתי באינטרנט את המייל
שלה. התכתבנו טיפטיפה (היא מאלה ששונאים לכתוב מיילים וגרועים בזה) וקבענו שניפגש (היא
הציעה). היא גם חשבה שאולי אוכל לעזור לה במשהו.
נפגשנו במסעדה. השיחה זרמה. היינו
לבד רק כמה דקות, כי אחר כך הייתה לה פגישה עם מישהו אחר, ונשארתי קצת איתם. היא הציגה
אותי לפני המישהו שהגיע ואמרה לו שנפגשנו ואולי אעזור לה במשהו, ואח"כ היא תיקנה את
עצמה והניחה את ידיה על ידי ואמרה שבעצם זה לא קשור לענין העזרה ואחרי שהיא הכירה אותי
עכשיו וראתה שאני נחמדה וכו' מעכשיו אנחנו חברות.
שמחתי, כי היא אישה חמה
ומעניינת ויודעת גם לצחוק, וכאלה חברות אני אוהבת. זה לפחות מה שהתרשמתי ממנה מהזמן
שהייתי איתה. כשרציתי לשלם את החשבון היא אמרה שלא צריך, ובפעם הבאה אזמין אותה.
אוקיי. ברור מה זה אומר. לא?
חשבתי שניפגש עכשיו בסוכות, כי עניין אותי להכיר
אותה יותר. התקשרתי אליה אתמול ולא הייתה תשובה. והיא לא חזרה אליי (לא השארתי הודעה
אבל ברור שהיא ראתה את המספר שלי). שלחתי אליה מייל קטן ודי קורקטי, אם להודות על האמת,
שבו נתתי לה אינפורמציה בקשר למשהו וגם כתבתי לה שניסיתי להשיגה בטלפון אבל היא ענתה.
היא השיבה לי במייל תודה רבה וחג שמח, ולא שאלה אם ניפגש או משהו כזה. יש לי הרגשה שגם
כאן נבט החברות יישאר נבט קטן ולא ממומש.
לפעמים אני לא מבינה אנשים. קורה לי שאני
פוגשת מישהי והשיחה כל כך נעימה וישנה הרגשה כזו שעכשיו יהיה לנו קשר חברי וניפגש
ונדבר, אבל בסוף לא יוצא מזה כלום. כאילו שניצוץ הפגישה הראשונה והמעניינת ההיא לפתע
כבה.
*אבהיר שלא מדובר בחברה מהסוג הרומנטי, אלא חברה במובן הראשוני
של המילה.
חגית רימון, עו"ד ועורכת תוכן באתר Bwoman hrimon@gmail.com
1.
@ 09/10/2009 - 21:20
אני חושבת שגודל הציפיה כגודל האכזבה ,תקבעי פגישת חברות מבלי שום ציפיות תהני מהמפגש. ההכרות וכו.. אם זה ימשך טוב לא ימשך לא לחפור לעצמך להתקדם הלאה לפגישת חברות הבאה . צלצלת לא ענו יחזרו אם לא תחשבי יותר מדיי . אנרגטית את מרחיקה מהציפייה -זה כפי הנראה מגיע אל האדם איתו את נפגשת . זרימה ..........אור ושמחה
גרסת הרצה - Beta
תגובות גולשים:
3
גרסת הדפסה
שיתוף בפייסבוק
שיתוף בטוויטר
עוד
