אתמול מצאתי את עצמי במשחק הדרבי של הפועל נגד מכבי תל אביב. מן מתנה שהבטחתי לילדי
לפני כמה חודשים ברגע של חולשה. הגענו שעה לפני תחילת המשחק וישבנו בשער 8, כדי להכנס
לאווירה חבשתי כובע צהוב עם סמל של מכבי והייתי מוקפת אוהדים צהובים אחוזי תזזית מכל
עבר.
5 דקות לאחר שהתיישבנו הילדים נהיו רעבים. שתי נקניקיות (שאלוהים יעזור לי עם
מה שהכניסו בתוכן . . .) שתי כוסות שתיה ושקית אחת של גרעינים - והמאזן מראה על 65 ש"ח פחות
בארנק. מיתון עולמי?? פיטורים המוניים?? כאן זה לא מעניין אף אחד.
חצי שעה חלפה,
התופים החלו להלום, ישבנו (בשלב ההוא) שורה אחת מתחת למעודדים, קפצתי בבהלה לאחר שהנער
שישב משמאלי כמעט קרע לי את עור התוף עם הצפצפה שנשף בה. ואז החלו הקללות. האם שמתם לב
שכל הקללות הן בלשון נקבה? כשמקללים שחקן - מתייחסים לאימו.
כשמאחלים "איחולים"
לקבוצה היריבה - עושים זאת בלשון נקבה. ואם נמאס מהקבוצה והאמא שלה גם יחד - תמיד אפשר
לציין את מקצועה של האחות...
הכרוז הודיע על כניסת שחקני מכבי תל אביב. האוהדים
כמעט הרימו את היציעים בעוצמת השאגות שלהם. לעומת זאת, כשהשחקנים האורחים נכנסו הם
נתקלו בקריאות בוז, צפצופים עזים ואיך לא, מטר של קללות. לא יפה, ככה מקבלים אורחים??
כל כך לא מנומס.
עברנו לעמידה, נחרדתי מההימנונים של הקבוצה שתיארו סוגים שונים
של אקטים מיניים, הקהל הצהוב שלט במילים ובמוזיקה -וגם, כמה מפתיע, שני בני. לא הגבתי,
אני אמא קולית, אמא זורמת. ניסיתי בכל כוחי לשדר שאננות.
15 דקות לתחילת המשחק,
הבטתי באוהדי הפועל שהניפו דגלים אדומים ולבנים, קפצו בהתאמה והניפו יריעה ענקית
שיצרה מראה מרהיב. הקהל של מכבי המשיך לקלל, בעיקר ברגעים שראה כמה האוהדים של הפועל
מאורגנים ומתוקתקים ביחס אליו.
"תראו איך הם נראים" אמרתי לילדי "איזה יופי, איזה
קהל נהדר". הבחור שעמד לפני הסתובב אלי עם מבט של רצח בעיניים. אופס, שכחתי שאני אמורה
להיות לטובת הצהובים. סליחה.
המשחק התחיל, רעש התופים התגבר, הצפצפות קרעו לי את
עור התוף לאט אבל בטוח, הקללות הפכו להיות שוצפות, גזעניות וסקסיסטיות יותר כאילו זה
בכלל אפשרי, דומה שאוצר המילים של היושבים ביציעים הסתכם במילים ששורשיהן הן: ז,נ,ה
מ,צ,ץ ז,י,ן בהטיות שונות.
מצאתי את
עצמי מייחלת לנצחון של הפועל. ממקומי לא שמעתי אותם מקללים, רק מעודדים ושרים עם
הדגלים הנפלאים שלהם. תפילתי נענתה, התוצאה שנרשמה בסוף המשחק 3 שערים לטובת הפועל
מול 1 (עצמי) לטובת מכבי. בנוסף, ידעתי שאחרי ההפסד הזה ילדי לא ירצו ללכת למשחקים של
מכבי. הם שבעי הפסדים. וזה נפלא לכשעצמו.
יצאנו אל הפקקים של אחרי המשחק, כשאוהדי
הפועל צופרים מכל צדדנו ופניהם של ילדי מתכרכמים בעצב. "לא נורא, מחר יש חופשה מבית
הספר, ואני אהיה אתכם בבית" ניסיתי לעודד אותם אך זה לא עזר. האכזבה והעצב ניכרו בהם.
אז מה היה לנו שם: קללות, נאצות, תור ענק לשירותים, כאב בטן של הילדים בדרך הביתה
(מהנקניקיות הארורות) המוני גברים חמומי מוח, צהוב בעיניים, אדום בעיניים, 2 ילדים
מאוכזבים ואמא אחת שקובעת תור לאיחוי עור התוף הקרוע שלה.
2.
קרן
@ 17/11/2009 - 08:25
את פשוט מקסימה!!!!!! האמא הכי טובה בעולם, כל הכבוד, בחיים לא הייתי מעיזה ללכת לשם. אני עושה הכל כדי שהילדים שלי יאהבו כדורסל ולא כדורגל כתבת ניפלא ומשעשע על נושא כ"כ עצוב, כמו שרק את יודעת.
גרסת הרצה - Beta
תגובות גולשים:
2
גרסת הדפסה
שיתוף בפייסבוק
שיתוף בטוויטר
עוד
