אימא, עשו עלי חרם!

גרסת הדפסה הוספת תגובה שיתוף בפייסבוק שיתוף בטוויטר עוד

זה כמה ימים שאת רואה את ילדך אחר,הקופצנות העליזה של נגוזה,הברק בעיניים התעמעם ומבול הטלפונים שנהג לצלצל באוזנייך משעות הצהריים, נדם.

פתאום מילד חברותי ושמח שצריך להכריח אותו לחזור הביתה להכין קצת שעורים,נותר לך ילד שנמצא כל היום בבית מול המחשב או הטלוויזיה,ולשאלתך-"ילד שלי,מה קרה?" הוא מהמהם משהו לא ברור וזועף עלייך ש"תפסיקי לחפור לי כבר!".
זה הזמן לצלצל בפעמון הקטן בתוך הראש ולבדוק האם גם על הילד המקסים שלך עושים "חרם".
למנהג המגונה הזה ,היסטוריה ארוכה ורבת שנים,משום מה,עם כל הקדמה והמודעות המתפתחת לא הצלחנו כחברה,למגר את התופעה המטרידה הזו.

אז מה זה חרם?
קבוצת ילדים מחברת השווים(בני אותו גיל),מחליטה מסיבה זו או אחרת שילד\ה מסוים\ת לא רצויה יותר ,ולרוב ע"י מנהיג החבורה מחליטים להתעלם ממנו\ה ולדחותו החוצה מהחבורה.
לרוב,מלווה האקט הלא חביב הזה,גם בהתבדחויות על חשבון המנודה(אתם זוכרים..ילדים יכולים להיות מאד אכזריים).
עכשיו,לך תעמוד מול כולם,ילד אחד לבד..מה עושים? איך מתמודדים? אם נספר למורה או ליועצת או להורים-ואחד הגורמים התערב לטובתי(וחובה מצידם לעשות כך!) אחשב למלשן,.אם אתעלם..אולי יפסיקו..אך מתי? איך מעבירים את שעות ההפסקה לבד?
איך מתחמקים בדרך הביתה מהילדים הלועגים?
אכן,יאמא יקרה,עם בעיות לא קלות מתמודד הזאטוט שלך,פלא שהאור בעיניים התעמעם??

איך מתמודדים ??(את והוא שואלים ובצדק.)
1. ערנות- כהורים עלינו להיות ערניים ולשים לב לשינוי בהתנהגות של הילד,בציוניו,בתגבותיו.גם אם הוא לא מספר,לשאול את המורה ולבקש שתשים לב אם קרה משהו חריג.
כשמתברר לנו שאכן מחרימים אותו, יש כמה דרכים לטפל בנושא וזה תלוי באופי הילד,היועצת, והכיתה.

2. לפנות לעזרה הקיימת בבית הספר- רצוי לפנות ליועצת ולמחנכת להיפגש עם שתיהן (עם הילד אם הוא רוצה לשתף פעולה או בלעדיו אם הוא מתבצר בעמדת "לא מדבר איתך,הכל בסדר").

כדאי להציע להן אם לא יציעו לבדן-ליזום פגישה עם הכתה ולשוחח על בעיות חברתיות, דרכים לפתרונן,ולנסות להציף בעיות כיתתיות כולל מה קורה כשיש חרם.
3. שיחה עם "המנהיג"- אפשר לקרוא לילד ולמנהיג החזק של החבורה לשיחה פתוחה ולא תוקפנית כדי להסביר לו מה המשמעות של החרם.לרוב,כשמבודדים את המנהיג מהחבורה כולה ומושיבים אותו מול הילד לשיחה נעימה,האגרסיות והכוח השלילי מתפוגגות וניתן להידבר.
אפשר לתת לשניהם משימה מהנה לטובת הכיתה,שיארגנו ביחד(אפילו על חשבון שיעור)
ובנפרד-לשוחח עם הילד המוחרם ולבדוק על איזה רקע נגרם ה"חרם".

4. האם יש צורך בשינוי התנהגות- מומלץ מאוד בשיחה עם משתתפי החרם,לבדוק האם יש משהו בהתנהגותו של אותו ילד שגרם להחרמתו.
חשוב,מעבר לאמפטיה לחלש,לנסות ולאתר קשיים או חוסר מיומנות חברתית שגרמה למצב הזה (למשל-התנשאות,חוסר סבלנות,בוטות).זה הזמן לבדוק האם יש מקום לעבוד איתו על שינוי התנהגות.


לסיכום –
חרם יכול להיות מאורע מכונן בחייו של הילד ממנו יכול לצאת מחוזק בכוחותיו או מוחלש מאד.
כדאי לעמוד על המשמר כהורים וכמחנכים ולהתערב לפתירת העניין.(אני מאמינה שבד"כ הילד מסוגל לפתור לבד את בעיותיו בחברת השווים,אך במקרה זה,רצוי להתערב.)
בנו על הצדדים החיוביים באופי של שני הצדדים ליצירת שפה משותפת.
לא לשפוט, לגעור, ולהכריח את הצד המחרים. לא לרחם ולגונן על הצד המוחרם.
לגשר,לעזור להידבר ולעודד חברה שוויונית, קטנים כגדולים, זה אפשרי.

אוסנת רדין מנחת הורים מוסמכת.