מסיבת חנוכה

גרסת הדפסה הוספת תגובה שיתוף בפייסבוק שיתוף בטוויטר עוד

חג חנוכה הגיע ויחד איתו מגיעים: המופעים, ההצגות, הכסף שנאלצים להיפרד יפה יפה והכי חשוב – חופש חנוכה,כן אותו חופש שאנחנו בעצם מהרהרות לעצמנו למה לא בחרנובתפקיד הוראה ולהצטרף לאותה חופשה יחד עם צוות החינוך.

החופש מביא לחצים רבים להורים שכמוני, מה עושים לאן הולכים, מבררים הצגות ואם ניתן לקבל 1+1 (מזכירים שזה מיתון), מבררים עם חברים דרך קרנות ומבטיחים לשמור על קשר גם בשנה הבאה.

חג חנוכה הגיע ואת מגחכת לעצמך שנס חנוכה לא תראי כאן,הנס היחיד זה הקפה בבוקר. דואגת להרגיע את עצמי שזה יעבור במהרה ואיתו השפיות.
כמו בכל חג חנוכה,מקבלים מצוות הגן הזמנה למסיבה,דואגים להדגיש "לא לבוא עם אחים" (בסדר, דאגתם להדגיש עוד משנה שעברה) והכי חשוב "לבוא עם הרבה מצב רוח" (אחרי יום עבודה עמוס אין כל כך מצב לאיזשהי התרוממות רוח).
ערכנו אני ובן זוגי ויכוח קל מי יילך והצגנו טיעונים בעד ונגד ממש בית משפט מהלך.לבסוף הוחלט להטיל מטבע ולקבל בכבוד את הגזר דין והמפסיד יזכה ללכת בעונג רב למסיבה בגן.

המטבע נשלח לאויר, כססנו ציפורניים היד נפתחה והמציאות תפחה על פניי:
הפסדתי –נחרץ הדין.
כמפסידה בכבוד לבשתי על פניי ארשת פנים שמחה ויחד עם ביתי צעדנו למסיבה.

אז –נכנסנו לגן, קיבלנו מעין כתר לראש, נר חנוכה והילדה מחליטה הווי חברתי ופולטת:"אמא גם" מצב רוח אמרנו? לקחתי בלית ברירה כתר והפכתי לשמש.
התיישבנו בכסאות הקטנים שמזכיר שמאז גדלת ועוד כמה חלקים בגוף התרחבו ומאיים בכל רגע להישבר.

המפעילה מסמנת מתחילים לשיר,מוחאים כפיים ומתחילים לשיר, עדיף בהתלהבות כי הגננת כמו חיילת משמר של המלכה מאנגליה משגיחה ומתבוננת מי לא מחא, מי לא מספיק שמח ומי לא שר חזק.
שולפים בין לבין מצלמה, מצלמים עוד תמונה, עוד זויות אפשריות ממש הרגשה של צלם חתונות.

לפתע פתאום מבקשים מתנדבים, לשיר ולרקוד כל ההורים נחבאים לכלים ומנסים למצוא באותו רגע עיסוק כדי לא להיקלט בעיניה של המפעילה ואז הגננת שולפת יד מושכת אותי למרכז הבמה מבלי אפשרות לסרב מצאתי את עצמי מרקדת כמו חנוכייה, מסתובבת ונאלצת לחייך חיוך שבו כל משאלותיי התגשמו. ההורים? מתבוננים ושמחים בחלקם שהם לא שם באותה נקודה.

המסיבה מסתיימת מקבלים שקית הפתעות וסופגניה כצידה לדרך יד שלי נשלפת אך פתאום אני נזכרת שמאז הלידה נשארתי בעצמי מעין סופגניה, רק חסר ריבה מעל והנה לך- אני על עצמי נוזפת.

אז ויתרתי בחוסר רצון מבטיחה כמו תמיד שארזה ואיהייה בר רפאלי הבאה ואז אוכל להתענג בסופגניה בחג חנוכה הבא.

בירכנו לשלום,הסכמנו שהיה פשוט שגעון והוספנו שקר לבן וציינו שרוצים עוד ולא שמנו לב לזמן שעבר.
יד ביד עם ביתי הקטנה צעדנו חזרה הבייתה כששרים בקול תרועה(פה איבדתי תחושת הזמן שהמפעילה הלכה והמסיבה נגמרה) ועוברי אורח מסביב מסתכלים במבט תמוה "הכל בסדר שם?" והכי הכי חשוב ביוזמתה האישית מחליטה ביתי הקטנה להצמיד לי נשיקה רטובה ודביקה עם הרבה ריבה.

ובעצם הבנתי שנכון לפעמים זה מרגיש לנו קצת קשה ומעיק שם איפשהו אבל אותם רגעים שחויתי עם ביתי הוא רגע שלא יחזור.
ועכשיו אני יודעת שבעצם לא הפסדתי בהתערבות אלא הרווחתי, הרווחתי עוד רגע, עוד זיכרון עם ילדתי במסיבת החנוכה

אוהבת -
אמא