זהו החלטתי שזה הזמן, הגיעה השעה, להניע את הגוף, להעיר שרירים "רדומים", לחטב,
להצר להיות אקזוטית. אין מנוס חייבים לךעשות ספורט.
עוד מימי הביה"ס המילה
חינוך גופני היוותה עבורי מילה גסה, הס שששששששש אפילו לא לומר לפני הילדים. מבחינתי
זה היה מיותר לרוץ סביב בניין 8 פעמים שוב ושוב, ולהיווכח מול המציאות הקשה שהגעת אחת
לפני אחרונה לאחר מאבק עיקש ביננו וזאת לאחר 20 דק' כשכולך מתנשפת ונושפת, מזיעה
ומשתעלת כאילו בזה הרגע עישנת חפיסה שלמה של סיגריות.במקום זאת העדפתי לדקלם ולנתח
עוד אחד משירי חיים נחמן ביאליק או לדקדק בשפה האנגלית ולשבור שיניים. העדפה שכזו
באה לידי ביטוי בציונים הסופיים– ציון 60, ציון מסכם, כתם שחור אבל ביני לבין עצמי
סיכמתי שזה מספיק מכובד לאחת כמוני שבקושי זזה, והמשכתי לחיות עם זה בשלום
ובנחת.
עד עצם היום הזה – כשרציתי לבצע פעולה אחת פשוטה, השרירים פתאום חרקו, שרקו
כמו דלת ישנה שנפתחת השמיעו קולות צורמים ועייפים, והרגשתי שממש בזה הרגע אני הופכת
לרובוטריקים אחת מסדרות הטלוזיה המפורסמות ו"גיל הזהב" נראה קרוה יותר מתמיד.אז
שינסתי מותניים ולאחר בירור קצר בין כל המכונים נרשמתי לאחד מהסטודיו המקומיים
כשאני מלאת אמביציה והלך רוח להפיק הנאה ותועלת.
ניגשתי לפקידת קבלה מיהרתי
להירשם שמא לא אתחרט וכמו כל ישראלית ממוצעת (מה לעשות זה חזק מאיתנו)שמחתי בחלקי
שקיבלתי תיק במתנה.
הבטחתי לעצמי ולכולם שאתמיד ואהפוך את הספורט להרגל, לדרך
חיים כמו שכל הספורטאים ויודעי דבר טוענים, והכי חשוב להוריד "צמיגים" שנשארו כמזכרת
מהריונות גדולים במיוחד (כן, כן אכלתי בשביל שניים ואפילו בשביל שלושה אז לא לדרוך על
הפצעים בבקשה.).
מחלום מצאתי את עצמי בסטודיו נעמדת מול מדריכה חטובה שדאגה לערוך
בין כל בנות הקבוצה היכרות קצרה, הציגה את עצמה תחילה וציינה בפנינו שהיא אמא לשתי
ילדים קטנים ופשושים אך עוד לפני שהמשיכה הלאה התפרצתי וקראתי בקול: objection ! וציינתי
שהמידע מיותר ושיש לה איסור מוחלט לומר זאת שוב לפחות עד אשר נגיע לגזרה כמו שלה.שאר
הבנות הנהנו כאות הסכמה.
המדריכה באות כניעה עברה אחת אחת וביקשה להציג את עצמה
ממש כמו קבוצת תמיכה אז ציינתי "שאני אושרי ואני כאן כי השרירים חורקים והשומן נראה
בולט מתמיד".
ולאחר השיחה עברנו לתרגול: מתחנו רגליים אחורנית, התנדנדנו מצד לצד,
כיווצנו ישבן, בטן שאבנו פנימה, ידיים מתחנו קדימה ו"אין אויר" מבקשים הפסקה, המדריכה
מסרבת מנסים להסביר לה שלא תפקדנו שנים אך היא מתעקשת ומנסה לשכנע שעד הקיץ אנחנו בר
רפאלי הבאה, מכאן יכולתי להרגיש זוית של חיוך עולה על שפתיי, בועת ענן מרחפת מעל ראשי
מנסה לדמיין איך אראה עד הקיץ הבא... ופוףףףףףף הבועה מתנפצת לקול המוסיקה הקצבית
והרועשת קופצים באויר, רגל אחת נשלחת לתל אביב ורגל שניה נשלחת לירושלים, כבר מתחיל
להיות ממש חם והפרצוף כולו אדום והרגשה שכאילו שכחו אותי על גז הבישול
בבית.
כוחותיי אוזלים עד שהמדריכה מכריזה את מה שכל כך רציתי לשמוע –תם
השיעור. הנה תמה לה שעה של עבודה קשה, יותר מכל שיעורי הספורט שעברתי
בנעוריי. המדריכה מבצעת שיחת סיכום ושואלת איך המרגש, אם חווינו ריגוש, התרעננות,
שחרור ואנרגיה חיובית? אבל כל מה שהרגשתי זה שרכבת עכשיו עברה מעליי.
אז
אספתי את שארית כוחותיי ומה שנשאר לכיוון היציאה, התיק שקיבלתי במתנה כרוך לרגליי
כשכל גופי כואב ודואב עד שהגעתי הביתה דרך נס(מבטיחה לברך ברכת הגומל), נאחזת בקירות
הבית למקלחת חמה ורעננה ומשם נוחתת נחיתת אונס במיטה ושוקעת לשינה טובה
ועמוקה.
אני יודעת שזה לא הכי מעודד ובטח שכרגע אני עושה פרסומת גרועה לעצמי
ולכל מכוני הכושר הקיימים אבל- היי, זו רק ההתחלה ותמיד היא קשה כמו כל דבר ואני
נחושה יותר מתמיד אך בנתיים, בנתיים אני צולעת גוררת רגליים ומתרצת לכולם שסתם
התקררתי, הרי אחרי הכל לא נעים לגלות את הסיבה האמיתית.
1.
sarit
@ 29/12/2009 - 10:15
גם אני שנאתי את שיעורי ההתעמלות וניסיתי אפילו להתחמק בכל דרך אפשרית.אבל לפני כמה שנים נרשמתי למשך 4 חודשים למכון ודיי נהנתי .לא חידשתי את המנוי אבל ההרגשה הטובה עדיין בזיכון.כדאי לבדוק גם את ההסכם עם המכון במידה ורוצים להפסיק או כל סיבה אחרת כי הם לא תמיד מוכנים להחזיר כסף או להקפיא מנוי.לקרוא טוב טוב על מה חותמים. המשיכי להתמיד.
2.
אנגלינה ג'ולי
@ 29/12/2009 - 15:00
את פשוט צודקת ,תגידי אין קיצורי דרך כדי להיות בר רפאלי............
גרסת הרצה - Beta
תגובות גולשים:
2
גרסת הדפסה
שיתוף בפייסבוק
שיתוף בטוויטר
עוד
