לישון עם נסיך, לקום עם צפרדע

גרסת הדפסה הוספת תגובה שיתוף בפייסבוק שיתוף בטוויטר עוד

הלכתי לישון עם נסיך והתעוררתי עם צפרדע

"זהו, זה סופי"! היא הודיעה לי בנחרצות, "אני מתגרשת ממנו, יש גבול לכל תעלול". היא נעצה בי מבט רושף זעם והחלטיות, שיפדה אותי באש שניצתה בעיניה כמו להביור ולרגע תהיתי האם היא רואה בי את בעלה עליו היא כל כך כועסת.

"אני כבר לא מסוגלת לחיות עם הדבר הזה, 15 שנה שאנחנו ביחד ואני לא מסוגלת יותר להתמודד עם האופי המעצבן שלו. נראה לי שהוא עושה כל מה שצריך כדי לעצבן אותי בכוונה, כאילו שם לו למטרה למרר לי את החיים".
"תני לי דוגמא בבקשה, כדי שאבין על מה מדובר" בקשתי.
"בכיף" ענתה, שמחה על ההזדמנות לשפוך עליו את כל הרפש מבלי שאשפוט ואבקר אותה.

"הוא כל הזמן החלטי, יודע בדיוק מה צריך לעשות, נוקשה כמו אבן ואי אפשר להזיז אותו מטר. הוא לא פתוח לדעות של אחרים, מקובע, אסרטיבי וחולה שליטה. החיים איתו הם לא משא ומתן והדעה שלי לא רק שלא נחשבת, היא אפילו לא נשמעת וממש לא רלוונטית. אני אויר בשבילו, הרצונות שלי, השאיפות שלי והדעות שלי ממש לא נספרות ונמאס לי מזה".
כשהיא סיימה את שטף דיבורה שאלתי אותה בעדינות רבה אילו תכונות בו משכו אותה מלכתחילה כשרק הכירו והתחילו לצאת.
"וואו... את מחזירה אותי 17 שנה אחורנית, עכשיו אני צריכה להזכר". היא הרהרה מספר שניות והבעת פניה התרככה מה שהעיד על שינוי בהלך הרוח שלה. המבט בעיניה הפך להיות חתולי, קטיפתי ומפויס כשהחלה לתאר את הסיטואציה.
"לפני 17 שנה הכרנו בצבא, הוא היה המפקד הישיר שלי, איך שראיתי אותו בפעם הראשונה נדלקתי עליו ובראיון הקבלה שהוא עשה לי בכניסה לתפקיד, גמגמתי והסמקתי וניסיתי בכל כוחי להסתיר את המבוכה. הוא היה גבוה, בנוי לתלפיות ואתלטי. העיניים הכחולות העמוקות שלו הזכירו לי ים שקט ורגוע עם מרחבים עצומים ועומקים בנשמה שלו.

מאוד מצא חן בעיניי שהוא היה "מפקד" כזה. החלטי, יודע מה הוא רוצה מעצמו, מפקד על חיילים ועל גדוד חי"ר וכולם העריצו אותו, את כושר ההחלטה שלו, כושר הביצוע ויכולת החשיבה המדויקת שלו. בזרועותיו הרגשתי בטוחה, מוגנת, הרגשתי שיש לידי "גבר" אמיתי, לוחם עשוי ללא חת, צייד תכליתי שיודע מה הוא רוצה מעצמו ומאחרים. הרגשתי שהוא שולט בכל מצב וזה נתן לי תחושה של ודאות ובטחון שמה שלא יהיה הוא שם כדי להתמודד עם כל דבר ולשלוט במצב. הוא היה הנסיך שלי וכשהתחלנו לצאת כל הבנות בבסיס קנאו בי".
"נשמע לי שהוא לא השתנה יותר מדי" אמרתי לה. "הוא נשמע לי די עקבי בתכונות שלו, כמו שהוא היה אז כך הוא היום. אז מה בכל זאת השתנה"? שאלתי אותה.

"היחס שלי אליו השתנה , היא ענתה לי , "אני השתניתי. הוא נשאר אותו הדבר, נשאר עקבי והחלטי לאורך כל הדרך. מקובע גם בהתפתחות האישית והרגשית שלו. התכונות שבגללן התאהבתי בו הן עכשיו התכונות שאני סולדת מהן. הלכתי לישון עם נסיך, אבל אחרי 15 שנה אני מתעוררת עם צפרדע".
"אם כך, הוא לא השתנה, הגישה שלך אליו היא זו שהשתנתה" חיזקתי את משנתי ושקפתי את דבריה.

איך זה יכול להיות שהתכונות שכל כך משכו אותנו בהתחלה הן התכונות שכל כך דוחות אותנו עכשיו?
ואכן... כיועצת זוגית, אני יכולה להגיד לכם שהדינמיקה הזאת היא דינמיקה קלאסית ונפוצה בקרב בני זוג. לעיתים קורה שאנחנו נמשכים דווקא לתכונות שהן שונות מאיתנו. מנסים להשלים באמצעות בן/ בת הזוג, את הפערים, החסכים והחוסרים שיש לנו. את הציפיות האלו שהן כבדות משקל אנחנו מעמיסים על כתפיו של בן / בת הזוג ומצפים מהם לקחת על עצמם את המשימה של מילוי החוסרים אצלנו.
אבל לאחר זמן מה אנחנו מתפקחים גם מהאשליה וגם מההתאהבות (לזה אקדיש טור בנפרד) ומבינים שלבן הזוג יש דברים אחרים לעשות חוץ מלמלא את החללים אצלנו.

אנחנו רואים שהוא עסוק בעצמו, בלימודים שלו, בעבודה שלו, במרדף אחרי היומיום וזה מעורר אצלנו כעס, תסכול ומרמור. אנחנו מרגישים שרימו אותנו, שהבטיחו לנו גן עדן ובפועל זה לא קורה.

למעשה אנחנו אלה שרימינו את עצמנו כשיצרנו ציפיות מבן הזוג, ציפיות שלא יכולות להתממש במציאות כי רק עלינו מוטלת האחריות למלא את החסכים בנשמה שלנו.
בן הזוג הוא מה שהוא, נשאר עקבי כשהיה. הוא מילא את החלק שלו בהתחייבות שמה שיש , זה מה שיש. השאלה היא האם אנחנו מוכנים לקבל זאת או שלא וזו כבר החלטה שהיא לגמרי שלנו. זה שהדרישות שלנו השתנו זה לא תמיד מתאים לבן הזוג שלנו. אם הוא מוכן להשתנות בהתאם כי זה מה שמתאים גם לו – אז זה תמיד טוב, אבל אם לא מתאים לו להשתנות, איננו יכולים לכפות עליו את רצוננו.
בן זוגנו הוא אישיות בפני עצמה, ישות עצמאית עם רצונות, שאיפות, ניסיון חיים, יתרונות וחסרונות וכל ניסיון עיקש שלנו לשנות אותו צפוי להסתיים במפח נפש של 3 גורמים: מפח נפש שלנו, שלו ושל הזוגיות שהולכת ונשחקת בין שיני הזמן, השחיקה והשעמום ונגרסת בטעויות שאנחנו עושים באופן אוטומטי בלי שהבנו מה אנחנו עושים ואיזה מחיר נשלם עליהן בעתיד.
בן הזוג שלנו לא אחראי על אושרנו, רק אנחנו האחראים הבלעדיים לסיפוק רצונותינו ומאוויינו.

היא הביטה בי במבט שאור שונה נשקף ממנו, יחסית לאש הכעס שנבטה מעיניה בתחילת הפגישה.
"את צודקת" היא אמרה לי וחייכה חיוך מסתורי ושובב. לא יכולתי להתאפק ושאלתי אותה בחיוך סקרני "מה פשר החיוך הזה?".
היא ענתה לי "החלטתי שהערב אני הולכת לארגן לעצמנו ערב רומנטי, אכין ארוחה רומנטית, אשכיב את הילדים לישון מוקדם. אמלא את האמבטיה במים ובקצף ריחני ומשם הלילה עוד צעיר..." והוסיפה קריצה שובבית.
ואתם קוראים יקרים שלי, מה קורה אצלכם??? האם גם אתם מרגישים שהלכתם לישון עם נסיך / נסיכה והתעוררתם עם צפרדע ואם כן, מה אתם מתכוונים לעשות בנדון?

צריכים הכוונה או ייעוץ? אני כאן בשבילכם.
צילה שנהר – ייעוץ זוגי ופרטני. משלבת שיחות טיפוליות עם אלמנטים מרפואה משלימה לנוער ומבוגרים. מטפלת גם און ליין באינטרנט. 050-6402526
http://www.tzila.co.il