אפס תוצאות

גרסת הדפסה הוספת תגובה שיתוף בפייסבוק שיתוף בטוויטר עוד

בכלל לא מזיז לי שאין לי בן זוג.. יש לי את המחשב שלי. הוא גם החבר הכי טוב שלי וגם יודע לדבר איתי על סקס. והוא הולך רחוק בעניין הזה. אין לו עכבות והוא גם לא רוצה אהבה. אני יכולה לשבת איתו שעות ואני יכולה לא לראות אותו ימים. זה אותו דבר מבחינתו.

אני לא מהסוג הזה של נשים שכל הזמן רוצות שיעשו להן דברים. מבחינתי אין הרבה הבדל בין אורגזמה להתקף לב. בשני המקרים העיניים יוצאות מהחורים והפרצוף מקבל הבעה מטומטמת שהמיסטיקנים אוהבים לכנות: יציאה מהגוף.

באביב אני אוהבת לעשות את זה בחדרים צבעוניים על סדינים פרחוניים עם גברים מרובעים. אני אוהבת שהם משאירים לי מתנות אחר כך ואני הולכת וצוחקת עליהם בלי בושה בסיפורים שאני כותבת.

כמו זונה. לא נאחזת בשום דבר בציפורניים.
אני גם עושה להם ראיון מקדים. אחד כמעט התעלף כשיריתי לעברו:
"מאחד עד עשר – כמה אתה נדיב במיטה"?
לקח לו דקה להתאושש, ואני הסתכלתי עליו בשקט וחיכיתי בסבלנות לתשובה הגברית הטיפוסית:

"אני? אני עשר, מה זאת אומרת... מה יש לך את..."

שקרן. העיניים שלו אמרו בקושי "שלוש" והביצועים שלו הוכיחו אחד וחצי. גם כן. יותר פשוט למצוא קרם בווריה סביר בעיר הזאת מאשר למצוא זיון טוב.

כששאלתי אותו איך זה מסתדר גם להיות עשר במיטה וגם לא להאמין במשחקים מקדימים, הוא שאל אותי מה בתכלס יצא לו מזה אם נשחק קצת. איזה ערובה אני יכולה לתת לו כדי להבטיח שלא אעזוב אותו אחר כך.

שתקתי. מה לי ולגברים שרוצים להישאר בסביבה שלי גם אחרי שהם לובשים בחזרה את המכנסיים?

את הקריזה הוא הביא לי. גירשתי אותו. אני בחורה עם עקרונות. אפשר להיכנס לגוף שלי כמה שרוצים. אבל להיכנס אלי לנשמה זה כבר סיפור אחר לגמרי.

פלא שהמחשב הוא החבר הכי טוב שלי? שלחתי לו שאלת חיפוש לגבי גברים שווים באזור תל אביב והפריפריה וקיבלתי טקסט שאומר: המתן בעת סריקת התוצאות... וגם סמיילי חמוד. מה שאני אוהבת אצלו זה שלא משנה מה אני אומרת לו, הוא מדבר אלי בלשון זכר. זה בגלל שהוא מתרשם מהכוחניות שלי.

אחר כך הוא אמר לי שבאזור החיפוש שביקשתי יש רק ששה גברים שווים ואחד מהם נעול באיזה בית של איזה אח גדול וזמן היציאה שלו לא ברור. הוא שאל אותי אם אני מוכנה להסתפק בגברים בינוניים כי בקטגוריה הזאת יש לו איזה שלושים.

שאלתי אותו מה לגבי חמישים ושבע האלף האחרים שמסתובבים כל היום בשדרות רוטשילד עם חזה מנופח חף משיער, ועיני רנטגן שמתוכנתות לקלוט נשים בשמלות חמודות מקילומטרים, אז הוא אמר לי שהייתי צריכה להגדיר מראש 'לא פנויים' או 'גייז'.

בחרתי לגמרי באקראי לינק של אחד עם פרצוף עגל והתחלתי להתכתב איתו:

"ספר לי מה כואב לך" – הקלדתי בשנינות.
"שום דבר" – הייתה התשובה שקיבלתי.
טמבל.
"אלכוהול?"
"רק במילואים".

שאדע לי שיש לי כאן עסק עם גבר. לא סתם איזה חננה בלי ביצים שמדבר עם מחשבים.

"על מה אתה חולם?"
"על נשים משונות. כמוך".
יפה! אחד-אפס.
"כמה זמן מהרגע שבו אתה מתחיל מערכת יחסים חדשה, אתה צריך אוויר?"
שתיקה. חיכיתי בסבלנות.
"המשתמש עזב את חדר הצ'ט" הופיעה לי הודעה דיגיטלי למעלה בצד. בקטן.

וזה אמור להיות גבר שווה.

פעם היה לי גבר שווה. איש שאהבתי הרבה שנים ולקח לי נצח לעמוד מחדש על הרגליים כשהוא הלך למצוא מישהי עם פחות חיבוקים ויותר ארוחות מסודרות. כזאת שאפשר להראות לחברים ולהביא לארוחות שישי הביתה. כזאת שלידה אפשר להיות משוחרר מהצורך להתרגש. כזאת שחושבת ששמחת חיים זה משהו שלגמרי מפריזים בערכו.
הדלקתי סיגריה והקלדתי בשורת החיפוש: גברים שמחים. אבל ממש.
חיכיתי.
"לחיפוש שלך התקבלו אפס תוצאות".

Bellaflloor@gmail.com