הבבון המצוי מהפאב השכונתי

גרסת הדפסה הוספת תגובה שיתוף בפייסבוק שיתוף בטוויטר עוד

מיכל חשבה שיהיה נחמד להזמין את ארז לפגישה השבועית שלנו בפאב השכונתי. ארז הוא טיפוס לא ברור. בין יתר העיסוקים הלא ברורים שלו, הוא כותב מחזה פורנוגרפי, עבור תיאטרון וירטואלי, שמתאר מאורעות שלא היו ולא נבראו בשפה של חניך מצטיין בגן רוחמה.

בחדר מיוחד של צ'טים שמיועדים לאנשים מגניבים כמוהו, ארז מכנה את עצמו במקוריות: ארז לבנון. יעני, עץ כזה קשיח ונדיר שאי אפשר לשבור או לבקע. הוא גם דאג לצרף לפרופיל שלו תמונה של רמבו, אם תשאלו אותו, הוא יגיד שהדמיון ביניהם פשוט מעתיק נשימה.

ניהלנו קרב הודעות פרטיות קצר לפני שיצאנו לדייט המשולש. דאגנו להישמע מפלרטטים אך מחייכים ושיחקנו ב'צייד האמיץ שמפתה את הילדה הביישנית'.

ארז טען שהוא מצפה לפגישה בינינו ושהוא בונה על התפתחות מאוחרת יותר. הריר שלו הפסיק ליזול כשאמרתי לו שאני בת 44. בכל זאת. יש גבול לכל סטייה.

למיכל למשל לא אכפת שמבדילות בינינו איזה 12 שנים. קודם כל, היא יותר מוזרה ממני, היא רק מצליחה להסוות את זה במקצועיות פולנית ראויה להערצה. ושנית, פער גילאים זה לא מה שמפריד בין נשים. זה האופי שלהן שדואג לעשות את העבודה.

מיכל ואני התיישבנו על הבר, כל אחת עם המחשופים שלה, ופצחנו בפעילות הנשית האהובה והעתיקה: שיחת נשים. היינו שקועות לגמרי בהשוואת סיפורים על הגברים שבחיינו והביצועים המרשימים שלהם, כשהעץ הלבנוני נזכר להגיע, באיחור של שעה. הוא סיפר משהו על פקקים ויום עמוס. כי מה עוד הוא יכול לספר כדי להבטיח שהוא כזה גבר מהמם שנשים מחכות לו?

מה שבטוח זה, שהוא לא התעכב על מדידות בגדים מול המראה. חבל דווקא. הלוק של הומלס מצוי, שהוא לא טרח להסתיר, למרות שהגיע למקום ציבורי שעלול היה לחטוף סגירה מטעמי חוסר היגיינה בגללו – לא עשה לו שירות טוב.

לימדו אותו להתקרב אל נשים בזהירות, אם הוא רוצה שהן יתאהבו בו. לימדו אותו לא להתחנן בשביל סקס ולא לקום בפתאומיות. לימדו אותו לא להגיד שום דבר מחייב, אבל לקבל תשובות ברורות על שאלות מעורפלות. חבל שלא לימדו שיש דברים שלא אומרים. אף פעם. בשום סיטואציה ולאף אחד. חוץ אולי מלפסיכיאטר האומלל שיקבל את התיק שלו.

כי כשהוא הכריז בביטחון גמור שמבחינתו אישה היא כלי שנועד לסיפוק הצרכים שלו, וכל שאר התכונות שלה לא נחשבות בכלל, הדייט המשעשע הפך מבחינתנו לחיסול חשבונות נוסח המאפיה האיטלקית שלא בוחלת באמצעים והכול, כולל הכול, מקדש את המטרה.

הבבון המבוהל הגיע לדייט הביזארי הזה מצויד היטב בחוכמת החיים שרכש במשך שלושים השנים שהוא יוצא באומץ לפגוש נשים. הוא לא היה מוכן לתערובת המפחידה של הנסיכה הקסומה ובלה פלור המרעילה.

הוא הבטיח לנו שאחרי הבירה השנייה הוא יהיה הרבה יותר שנון ומסעיר. כל אחד והתחמושת שלו לאומץ לב. אחרי הבירה השנייה הוא באמת עמד בהבטחה שלו וניסה להרשים את מיכל בבקיאות שלו בקולנוע:

"יש לי שאלה אלייך!" הוא הכריז בטון של אחד שהולך להביא את יציאת המאה "אם אנג'לינה ג'ולי הייתה כאן עכשיו לידינו, והיו שואלים אותי מה אני מעדיף: נשיקה ממנה או נשיקה ממך, מה לדעתך הייתי עונה?!"

לגיטימי. אנג'לינה ג'ולי באמת מגיעה על בסיס יומיומי לפאב השכונתי בחיפוש אחר בבונים אומללים אך מגמגמים, והיא באמת באמת נורא רוצה לנשק טיפוסים שגודל השומן שלהם בא לחפות על מח בגודל של אפונה.

בשלב הזה מיכל ואני לא ממש התרשמנו שיושב לידינו גבר, והמשכנו בטבעיות את שיחת הנשים שלנו על סכנות המוות הכרוכות בטיפוס על גדלים, סליחה, גבהים מוגזמים, ועל הסלוגן המנצח 'הגודל ממש לא קובע'!

ארז היה קצת בהלם שלא הזעקנו אותו להתייעצות דחופה ולהשמעת חוות דעת גברית אמינה, ישירה ובוטה. האמת היא שקצת הופתענו כשפתאום הוא התפרץ לשיחה וצעק:

"אני! אני רק ככה אוהב את זה! את אל תגידי לי שקטן זה טווווב! כל אחד יודע שקטן זה רע מאוד! את לא נורמאלית. מה העניינים איתך!"

אחר כך הם בוכים לי שאני משווה אותם לבבונים.

נתנו לו להמהמם עוד קצת על פסטיבלים שלא היו ולא נבראו אודות מקצבים אחידים פראיים עם נימפות שדוניות שלא היו מעיפות לעברו מבט גם אם החיים שלהן היו תלויים בזה, על איך שלמרות שהוא "עושה חיים" היום, הוא מתכוון להתחתן רק עם בתולה, גם אם זה אומר לנסות להתקבל לחצר של רב מיואש עם בת פסולת חיתון במאה שערים, ועל איך שאנחנו לא מבינות כלום בגברים, או בסקס, אם אנחנו לא קולטות שלידינו יושב הרקולס. תותח העל, מתנת היקום למין הנשי.

לעומת זאת, הוא כן נעלב קצת כשמיכל נפנפה בעפעוף ריסים עשויים היטב את הניסיונות שלו לשכנע אותה ש'חבר זה לא קיר' ושהדבר האמיתי הגדול עם אופציה להמשכיות מבטיחה יושב לו בתוך המכנסיים.

כמוצא נואש אחרון להציל את כבודו, הוא ניסה למלמל כמה משפטים שנועדו להעליב אותנו. שנדע לנו! כמו כל חובבן מצוי, הניסיון הפתטי שלו רק גרם לנו להתפקע מצחוק.

קינג קונג יצא מהבית עם בטחון מופרז להשגת זיון בטוח וקל. הכי קל שהיה לו בחיים.

הוא נראה קצת המום כשבקושי אמרנו לו שלום בסוף הערב.

מה שבטוח, זה שהוא לא הלך הביתה לנתח את מאורעות הערב כדי לנסות להבין איפה טעה.

חשיבה זה בשביל אנשים עם אינטליגנציה מינימאלית. לא כל אחד יכול.