סקס והעיר הגדולה

גרסת הדפסה הוספת תגובה שיתוף בפייסבוק שיתוף בטוויטר עוד

אני הולכת לגלות לכם על אהבת חיי הגדולה! על התמכרותי היחידה (מלבד אולי ההתמכרות לתשומת הלב) ואת התנ"ך הפרטי שלי, שממנו אני שואבת את אנרגיות החיים שלי. זוהי האהבה השמורה עמוק בתוך ליבי ושאליה אני תמיד חוזרת בקאמבקים מרגשים. אהבתי הזאת מזינה אותי ומגלה לי כל פעם מחדש את מסתורי חיי הנשיים. היא תמיד מפתיע, מחדשת, מרעננת. זוהי אהבתי הנשית שגידלה אותי והביאני עד הלום.

הסדרה "סקס ועיר הגדולה" – נכון שאני נדושה? זה שסקס והעיר כבר מזמן לא באופנה וכולם כבר כתבו עליה, חקרו אותה ודיברו אליה לא אומר שאני לא יכולה עכשיו לעשות את שלי נכון?

התחלתי לראות את הסדרה קצת מאוחר אומנם אבל תסכימו איתי שדרושה בגרות בשביל להבין על מה כל העניין ובגיל 19 שלי (כשהתחילו לשדר את הסדרה בארץ) כנראה שעוד לא הייתי "שם". לארץ הכול מגיעה באיחור ואני בעצמי נוטה לאמץ טרנדים הרבה אחרי כולם ומה שנוגעה ישירות לנושאים המועלים בסדרה, הרי שכל עוד לא התנסיתן בחיים העצמאיים מחוץ לבית הוריכן או ליתר דיוק, כל עוד לא הכרתן את העולם התל אביבי, אין לכן בכלל מה לנסות להבין אותה.

התוודעתי ליצירה הגדולה בגיל 20 בערך ומאז ראיתי פה ושם איזה פרק מאלה שהיו משודרים בערוץ 2 באמצע הלילה. גדלתי התפקחתי והתמכרתי. עברתי לתל אביב והתחלתי בחיים סוערים ותוססים של רווקה צעירה ואז נפל האסימון כי זה עלינו, בשבילנו והכי חשוב, זה על חלומותינו.

לפני שנה לקחתי על עצמי פרוייקט "סיום לימודים" בעקבות זמן פנוי רב ש"קרה לי" פתאום, והחלטתי "להוריד" בקפידה ובהתמדה את כל הפרקים כדי לצפות בהם ברצף (מיותר לציין כי הדבר התאפשר רק אחרי, שבאיחור מופלג הרבה שנים אחרי כולם, מישהו סוף סוף לימד אותי להשתמש בכישורי החמור של האימיול).

צפיתי בתדהמה חווה על בשרי, באותו הזמן ממש ובאותו הרצף הכרונולוגי שיש בסדרה, את הפרידות את ההיכרויות ואת האכזבות ושאבתי ממה שראיתי את הכוחות להתמודדות, את הדוגמאות לפתרון בעיות והמון ביטויים מעוררי השראה באנגלית. נכון שהייתי הרבה אחרי כולם כי כולם כבר שטפו את המוחות בניתוחי אישיותן של הדמויות, כולם כבר דיסקסו על מאפייני הפמיניזם שמציגה לנו הסדרה על ההצלחה הנשית ועל מה שגיל 30 עושה לנו. הרבה אחרי כולם גיליתי את הירושה המרשימה שהשאירה הסדרה בדמותן של הבנות שמכורות לנעליים ("כמו כל בחורה רגילה במנהטן" כהגדרתה של קארי ברדשו), את האהבה למותגים ואת המנהג הנפלא לפגוש חברות במסעדה. הרבה אחרי כולם אני וחברותיי ישבנו וניסינו כל אחת עם עצמה להחליט לאיזו מבין הדמויות אנחנו דומות ואיזה תפקיד יש לכל אחת מאיתנו ביחסי החברות שבינינו. קצת מאוחר, לצערי הרב, גיליתי גם את כל הטרנדיות בבחירת המלתחה בהשראתה של דמותה של קארי בראדשו.

היום, עשור וקצת מאז שהסדרה יצא, קצת פחות מעשור מאז שהיא התחילה להיות משודרת בארץ, שנה מאז שאני התחלתי להיות המעריצה הנלהבת והתחלתי שוב פעם בצפייה חוזרת של כל פרק ופרק, אני מבינה שכל מה שראיתי פעם בסדרה וחשבתי עליה, כנראה שלא כל כך ברור מובהק ונכון. בעיניי הסדרה הייתה על זמנית, אייקון שינצח דורות ותרבויות, משהו שימשיך להיות רלוונטי גם לילדיי וגילית כי הזמן כן עושה את שלו, הבעיות שבנות הסדרה מתמודדות איתן כבר לא כל כך רלוונטיות, הביטויים שהן משתמשות כדי לתאר את מה שעובר עליהן כבר נלעסו ונכנסו לז'ארגון הבאנלי שלנו, האופנה של הסדרה כבר לא מרתקת כמו שהייתה פעם ובמילה אחת, סקס והעיר הגדולה הזדקנה, קיבלה קמטים ואיבדה מהזוהר הנעורי שלה, אפילו בעיניי מעריצה נלהבת כמוני. הפמיניזם התקדם, הגברים נהיו מתוחכמים יותר נשים ישראליות נהיו הרבה יותר אופנתיות והדבר היחיד שנשאר מרתק, מיוחד ונצחי בה הם הביטויים והתיאורים המרתקים של הסיטואציות.

בצפייה האחרונה שמתי לב לעוד כמה פרטים מרתקים שקשה לראות בפעם הראשונה. הפרק הראשון של העונה הראשונה נראה ונשמע בדיוק כמו הסרט "גי'ה" בכיכובה של אנג'לינה ג'ולי על דוגמנית שהתמכרה לסמים ומתה מאיידס. הפרק השני של העונה הראשונה נראה כאילו צולם שנה אחרי הפרק הראשון כי הבנות נראות בו שונה כאילו עברו מהפך והערכת שיער רצינית. העונה השנייה נראית כאילו בינה לבין הראשונה מפרידים שני עשורים לפחות כ היא הרבה יותר מרתקת מלוטשת ומוקפדת. מרתק לראות איך הכול התחיל, אילו שינויים עברו על המראה החיצוני על הביטויים על הדמויות והסיטואציות בהן הן נתקלות.

אז בסך הכול נחמד לגלות כי התקדמנו אבל עצוב להבין כי האייקון העל זמני שלי הוא כן זמני במובנים מסוימים כמו כל אייקון אחר. אהבתי לדמויות, לסדרה ולמה שהיא מייצגת תישאר כנראה לנצח בליבי ובעיקר באישיותי שהתעצבה עם הסדרה הנפלאה אבל אני אמשיך קדימה, ממתינה לאייקון הבא של חיי הנשיים.