שאלה של אימון

גרסת הדפסה הוספת תגובה שיתוף בפייסבוק שיתוף בטוויטר עוד

דיברנו ארבע שעות בצ'ט ובטלפון.
בחצות הלכנו לים וישבנו על בירות, צ'ייסרים ונאצ'וס.
בחצות ורבע הידיים שלו כבר היו על כל פינה בגוף שלי.
בחצות ועשרים הוא קיבל כאב אוזניים וראש מהצרחות הנזעמות שלי.
באחת בלילה קיבלו יושבי בית הקפה הצצה ל'בקרוב' של הסרט הכחול החדש מבית היוצר של בלה פלור.
המלצרית העמידה פנים שהיא זורמת.
עד שלוש בבוקר לא היה סנטימטר בגוף שלנו, שלא נחקר ונבדק היטב.
בשלוש בבוקר התנודדנו שיכורים אך מרוצים חלקית לעבר הבית שלי.
בשלוש וחצי בבוקר הוא הוציא את הלשון שלו מהגרון שלי והלך הביתה עם הבטחה שיהיה טוב.
סערה, המאמנת שלי לחיי זוגיות בספק אך באושר, הייתה מאוד מרוצה מהסיפור הזה.
סוף סוף הלכתי על מה שהיא מחליטה, במקום על ההרגל האוטומטי לפתוח רגליים.
אאורה, המתקשרת שלי, הייתה הרבה פחות מרוצה. היא האשימה אותי שאני מתערבת בגסות בסדר ההגיוני של היקום, משבשת את ההרמוניה הקיומית שלי ושל כדור הארץ, ובאופן כללי, מרגיזה חייזרים שמסתובבים ברחובות ליד פחי הזבל הירוקים כדי ללמוד מבני האדם דבר או שניים על סקס בטוח.

הגוף שלי רתח כל היום. מזעם. הוא לא הסכים לדבר איתי אפילו כשפיתיתי אותו בכנאפה אמיתית מנצרת.
סערה ואאורה התכנסו לישיבת צוות דחופה כדי לדון במצב החדש שנוצר, לפיו אני מקבלת החלטות עצמאיות במקום להתחנן שיעשו לי סדר בכאוס שאני קוראת לו חיים. בסוף הישיבה הן קראו לי כדי לשתף אותי בממצאים. באופן מפתיע ומדהים, הן הגיעו פה אחד למסקנה שכל נפילה שתגיע מעכשיו, תהיה באשמתי ועל אחריותי הבלעדית.
והן עולות לי הון, שתי הווירדיות. וגם עולות לי על העצבים. לשתיהן יש את השיטות הייחודיות שלהן להוציא ממני כספים. סערה טוענת שכסף זה עניין של השקפה, ואאורה משמיעה לי הקלטות עם משפטים שאמרתי בגלגולים שונים, לפיהם כסף וזבל הם אותו דבר. שניהם ממילא נעלמים למקום לא ידוע.
אבל כל אחד מוכרח להתפרנס ממשהו. גם אם זה אומר לנצל בציניות אישה מבוגרת, הפוכה ומבולבלת כמוני.
ציטטתי לעפר בלי ו', כפרה עליו, את המשפטים הרוחניים שעובדים כמו פרוזאק ויעילים הרבה פחות, והוא הלך הביתה בלי להתווכח יותר מידי. אמנם הייתה לו על הפנים את ההבעה של: מה יש לה זאת, היא רוצה את זה יותר ממני, עם איך שהיא מושכת למטה את הגופייה שלה כל הערב. אבל אני הלכתי הביתה צודקת. יש המון כוח בלהיות צודקת.


בלה פלור

סערה, המומחית בשקל למערכות יחסים שעובדות מצוין בעולמות שאף אחד חוץ ממנה לא שמע עליהם, תקעה לי בראש משפט אחד חזק:

אם תתני להם בלילה הראשון, הלך עלייך!

תתני להם! כאילו שמדובר על איזה ממתק ורוד שאני שוקלת אם לתת לילד לפני ארוחת הערב.

חוץ מלדקלם משפטים מעצבנים שהיא למדה מספרים צבעוניים וגדולים של איזה פילוסוף גרמני בעל חיוך ענק ומזוגג, סערה היא גם כוסית-על עם מבטא רוסי כבד. ערב אחד, על בקבוק אבסולוט קפוא, היא שיחררה במהירות כמה סיפורים מסמרי שיער על גברים שהיו בלילה ונכחדו לפני הזריחה.

נתתי לחרמנית מתוסכלת במסווה של בוגרת החיים למדעי ההתנהגות השפויה, לנהל לי את החיים. אשכרה.

שחררתי אותה לדרכה עם כמה קונדומים בתור בונוס וסוכרייה על מקל, בשביל האימון.

את אאורה השארתי בינתיים בסביבה. אף פעם אי אפשר לדעת מתי ארצה לשמוע איך דיברתי כשהייתי חייל בצבא נפוליאון.

עפר בלי ו', הענק המופרע שמצאתי, סידר לי את הראש בלי יותר מידי פילוסופיות. הוא שכנע אותי שאנחנו יכולים לישון כל הלילה מחובקים, ובבוקר לעשות את זה בכיף, כי טכנית, כבר ניכנס לפגישה השנייה...

הוא לא מבין הרבה בזיוני שכל, ויודע איך לקחת החלטה בשביל שני אנשים בוגרים, ועוד לגרום לי לחשוב שזה בכלל היה רעיון שלי.

פעם אחת הייתי רוצה לקבל תשובה ברורה לתעלומה: אם מה שמניע את המין הגברי הוא תאוות הכיבוש, למה הם כל כך מאושרים כשמבוקשם ניתן להם על מגש ה'קלות להשגה'.