מסיבה מהגיהינום

גרסת הדפסה הוספת תגובה שיתוף בפייסבוק שיתוף בטוויטר עוד

על גג דולף בדרום תל אביב נערכה מסיבה לאנשים שרוצים וצריכים להחביא את הדחפים הנלוזים שלהם. יש להם בני זוג והם נהנים מהחיים ולא מאחרים לאף פגישה, אבל הם מחפשים את בן הזוג האולטימטיבי, אותו הפסידו בהחלטה הפזיזה שלקחו להשתקע עם בן זוג אחד. צלליות של שדופי החיים הסתובבו על הגג הזה עם משקה בהיר ביד אחת ותקווה גדולה בלב וחיפשו, ביחד עם בן זוגם, מי יהיה הפראייר שיתחלף איתם הערב.

הגעתי לשם כי המטפלת ההוליסטית-הרוחנית-האלטרנטיבית-המימית החדשה שלי יעצה לי ללכת לכיוונים אחרים. במקום לחפש איש עם מבט מופרע, כדאי שאחפש מישהו קצת יבש וקצת לא מרגיש טוב. היא טענה שזה יגרום לי להרים את הראש ושאחרי שאשכב איתו אהיה משוחררת מהצורך להחזיק איתו ידיים. היא אמרה שמסיבות של חילופי זוגות מצוינות למטרות כאלה. חשוכות.

הלכתי. מה אכפת לי. ווירדוס שרוצים להחליף בני זוג הם באמת קבוצה שעד היום רק שמעתי עליה שמועות מרושעות. הגיע הזמן שהם יכירו אותי. מקרוב.

הסתובבתי שם שעה עם פרצוף מדוכא ומדכא. אף אחד לא ניגש אלי. בצדק. לאנשים האלה יש קצת יותר שכל ממה שנתתי להם קרדיט. גם לא הבאתי איתי בן או בת זוג. מה שקצת שם אותי בסימן שאלה לגבי מי ירצה להתחלף איתי ובשביל מה.

דקה לפני שהבוקר עלה על הגג המתקלף, וחצי שנייה לפני ששקלתי ברצינות את האופציה לצנוח למטה ולשים קץ אחת ולתמיד לחיפושים שלי אחרי ריגושים זולים אך משומשים, נעצרתי אחוזת אימה כשהמבט שלי התקבע על שני גברים מחשמלים שעשו שמח ונראו כאילו הם מחליפים דאחקות רציניות כשהם מסתכלים עלי תוך כדי, מצביעים עלי ומצמידים את האצבע לכיוון המח בתנועה שהפירוש שלה מובן גם למי שלא בקיא בשפת הסימנים.


צילום: אילן כרמי

חארות! מה הסיכויים שהפסיכי של החארטה-גייט יהיה באותו מקום עם השרירי הזה שאהב להתכרבל ולא התרשם מהנביחות שלי? ואיזו בדיחה מעוותת משדר לעברי עכשיו זה שאחראי על התקיימות הגורלות המוזרים כשהוא זימן גם אותי לאותו גג דלוח?

יושמד הפיכסבוק! כשהתאוששתי נזכרתי שעדיין לא מחקתי את שני הפסיכים מרשימת החברים שלי והופתעתי לטובה כשהבנתי שגם הם יודעים לקרוא. ההזמנות למסיבות בעולם שמעבר למסך מוקלדות ומצולמות כך שקשה לעמוד בפיתוי והדחף לחצות את הקו האסור מהוירטואלית לחיים, בלתי ניתן לריסון.

גייסתי, למרות הקושי העצום, את הפרצוף הכי סנובי שלי וניגשתי אל שני הגברים המבסוטים. אולי אפשר יהיה עוד לקלקל משהו בשמחה המתפרצת שלהם לפני שאני הולכת לישון. אי אפשר לדעת.

מר חבקי-אותי ומר אני מבין גדול בעשיית אהבה חייכו אלי את החיוך הכי גדול והכי מזויף שלהם וחיבקו אותי באושר מחופף: "בלה! מה המצב! טוב לראות אותך! את נראית נה-דר! בכלל לא השמנת!"

השתחררתי מהחיבוקים המלחיצים שלהם וטענתי שהשתניתי.

"הכרתי מישהו ממש חמוד. אני מאושרת ומאוהבת. בא לי לצעוק מכל הגג הזה כמה שאני אוהבת אותו!"

"כן, בטח" ביטל המתכרבל את הפנטזיות שלי בלי למצמץ "זוהר פה מספר לי שאת עדיין מחופפת כמו שהיית לפני שנה, כשעזבתי אותך. לעולם לא תשתני, אה, בלה? ואיפה הוא, נסיך החלומות הדמיוני הזה שלך? קצת קשה להגיע למסיבה עם הולוגרמה. אני לגמרי יכול להבין את זה".

שני הטמבלים החליפו כאפות של שמחה על השנינות שקפצה עליהם.

נתתי להם מבט עייף וירקתי בסרקסטיות:

"הייתי יותר מידי נחמדה אליכם, שפנים קטנים שלי. אחד שמחפה על החרמנות האובססיבית שלו במסווה של מאמן לעשיית אהבה, ואחד שיש לו שרירים במקום שכל ואופי של נקבה מייבבת במקום גבריות. בסוף כולנו נפגשים בחאפלת סקס מהסוג היותר גרוע שאפשר למצוא בעיר הזאת. אלא שההבדל ביני לביניכם הוא שאני לא מלבישה את החרמנות שלי בתחפושות מצוצות מהאצבע של בשורה חברתית מושיעה שיש לי להפיץ לתרבות המתדרדרת שלנו. אני, להבדיל מכם, לא מפחדת מהתווית של הפריחה המזדיינת. לא יודעת אם זה לא ממש מורכב בשבילכם, אבל ההוויה שלי לא בנויה מתוויות חברתיות מוגבלות שהחברה המתפוררת שלנו הצליחה להרכיב ולחלק לארבע-חמש קטגוריות. העולם שלי קצת יותר רחב וגדול מזה. בקרוב אצלכם".

הדלקתי סיגריה ונשפתי את העשן לפרצוף המעוך של הצלליות החיוורות מולי והלכתי הביתה, לסגור את הכרטיס שלי בפיכסבוק, ולפטר את נחמה, המטפלת עם העצות מהגיהינום.