שינקין, לא זה שחשבתם

גרסת הדפסה הוספת תגובה שיתוף בפייסבוק שיתוף בטוויטר עוד

לפני שבוע תכננתי יחד עם מ', שעומדת לעבור לחיפה הרחוקה, יום כיף. 30 שניות על מהו בעצם "יום כיף" ומשמעותו עבור הבחורה הממוצעת.
"יום כיף" הוא יום קניות מרוכז וממוקד מטרה, המלווה בדרך כלל בארוחת בקר דשנה ומפנקת למילוי מצברים. מה שהופך "יום כיף" ממוצע למוצלח במיוחד תלוי באיכות ארוחת הבקר (רמז- הסוד טמון בגודל הבופה) ובכמות הרכישות.

ובכן, תוך הפנמה של האבחנה הנ"ל, יחד עם ההחלטה שאת יום הכיף שלנו אנחנו לא מעונינות להעביר בקניון הומה אמהות וילדיהם המשועממים, החלטנו להתמקד ברחוב שינקין בגבעתיים.

את הבוקר התחלנו בארוחת בקר מהסוג המפנק והנדיב ב"טאטי" (דרך השלום 53). ארוחת הבקר הזוגית כוללת 2 ביצים לבחירה, גבינות, מטבלים, פרי העונה, סלט ושתייה קרה וחמה. הארוחה אמנם לא שונה מארוחות הבקר הרגילות מבחינת המנות השגרתיות, אבל, וזהו אבל גדול שמביא אותי לאותה ארוחת בקר ב"טאטי" כבר זמן רב- האיכות והנדיבות נדירות במחוזותינו.

אחרי ארוחת הבקר שמנו פעמינו כמתוכנן לרחוב שינקין בגבעתיים. מסקירה קודמת כבר ידעתי כי ברחוב מספר חנויות יד שניה ומעצבים מיוחדות במיוחד ורק חיפשתי הזדמנות לבדוק את העניין לעומק. ובכן, ההזדמנות הגיעה.

התחלנו בנוגה לולו (שינקין 54). החנות מלאה עד אפס מקום בפריטים משווקים בכל העולם שנוגה, בעלת החנות מלקטת בפינצטה. ניתן למצוא בחנות לצד ביגוד יומיומי גם פריטים מיוחדים, Piece one of a kind (פריט אחד לכל דגם). מלבד בגדים ניתן למצוא גם תיקים, תכשיטים וצעיפים בסגנון צבעוני במיוחד שמזכיר את אפנת הרחוב היפנית. המחירים לרוב סבירים.

צמודה לנוגה לולו ישנה חנות בגדים חדשה יחסית ללא שם. ניתן למצוא מגוון עצום של מכנסיים וג'ינסים בגזרות מצוינות (זהו, נפטרנו מהגזרה הנמוכה...) ובמחירים סבירים מאד של עד 200 ₪ לזוג מכנסיים.

המשכנו לחנות היד שניה "אלווירה" (שינקין 32). החנות מעוצבת עם המון טעם ושיק, ומזכירה בוטיק פריזאי שעושה חשק להיכנס ולא לצאת. החנות נקראת על שם אלווירה אמסלם ז"ל, סבתה של בעלת החנות ופועלת בהשראת אהבתה של אלווירה למלבושים וטעם טוב. החנות נקייה מאד והבגדים כולם במצב מצוין. לצד הבגדים ישנו מבחר רחב של תיקים, תכשיטים בטעם של פעם וכלי בית.

חנות נוספת של יד שניה ברחוב היא "כמו חדש" (סירקין 5. נכון, לא שינקין אבל זה בהמשך הרחוב, לא צריך להיות קטנוניים). בעלת החנות היא אסתר אהרונוב, אשה יקרה במיוחד שפתחה את החנות לפני יותר מ-13 שנים, במטרה לתרום לקהילה. ובאמת, לצד חובבות יד שניה המחפשות מציעות ישנם חסרי אמצעים הבאים לרכוש בגדים בזול ומתנדבים יקרים הבאים לאסוף תרומות ( בגדים שלא נמכרים) לנזקקים. אסתר מקבלת בגדים מכל מי שמוכן לתרום (וזה פתרון מצוין לתהיה לאן להעביר בגדים שפג תוקפם), ומציעה הכל למכירה ללא מיון מקדים ומכאן שהחנות שונה בסגנונה מ"אלווירה"- כאן יש לפשפש, ובגדול! היתרון העצום הוא שניתן למצוא מציאות של ממש (סרפן של "מנגו" לדוגמא) ב-10 שקלים. כן- 10 שקלים. זה המחיר של רוב הפריטים בחנות, וגם כאן ניתן למצוא גם תיקים, צעיפים, מעילים (שעולים קצת יותר) ומה לא.... חוויה של ממש ולא רק בשביל התרומה לקהילה.

את מסע הרכישות החלטנו לציין באווירת ה"טעם של פעם" שאפפה אותנו והלכנו לשתות קפה אצל סבתא שושנה- זו לא חנות או בית קפה- זה הדבר האמיתי.

לסיכום: כדי לצאת משגרת הקניונים הנדושה ורשתות הקסטרו- זארה- מנגו- שכבודן במקומן מונח אבל כמה אפשר- לכו לשוטט ברחוב שינקין בגבעתיים. לא פחות מוצלח מתאומו התל אביבי.