גיבור על

גרסת הדפסה הוספת תגובה שיתוף בפייסבוק שיתוף בטוויטר עוד

אתמול הכרתי בחור מדהים. באמת מהמם. אפילו לי לא היה שום דבר רע להגיד עליו.

כלומר, עד שהוא פתח את הפה ואמר לי שהוא רואה את עצמו כמין סוג כזה של גיבור-על. סופרמן, אם אתם מתעקשים על הפרטים. הוא אמר לי שהוא מומחה בלחלץ נשים במצוקה. רגשית או פיזית, דמיונית או עכורת מציאות.

הסתכלתי עליו בשתיקה. כל כך התאכזבתי. הוא דווקא לא נראה עוד מסטול מצוי. הוא אפילו לא נגע באלכוהול שהזמנתי לו בתקווה שזה ישחרר לו מהר את המכנסיים. הוא השאיר את הידיים שלו בכיסים והוציא אותן רק מידי פעם בשביל לשחק עם סיגריה כבויה בזוית הפה.

אילן סיפר לי שהוא יודע לנגן בפסנתר, שהוא למד את הטכניקה המסובכת הזאת כשהוא הבין שזה מרגיע נשים היסטריות.

תודו שמגיע לו ציון על מקוריות. חופשי.

אמרתי לו שאני גרה בקומה שלישית כאן בסביבה, ושאלתי אם הוא רוצה שנעשה סיבוב בשכונה ונבלבל נהגים שמחפשים חניה לפני שנעלה אלי. הוא אמר לי בבוז שנהגים במצוקה לא ממש עושים לו את זה והתעקש לדעת מה גורם לי סבל.

ניסיתי לשדר לו בטלפתיה שאני לא ממש סובלת, אלא חולה במחלה חשוכת מרפא שנקראת הערכה עצמית מופרזת. שאני לא נבוכה מכלום ומעדיפה סערות על פני דממה, שאני יודעת הכול. במיוחד על טיפוסים כמוהו, שבטוחים שהם ראש הממשלה של ארץ הנשים האבודות.



אילן סירב בעקשנות לקלוט את האיתותים הקוסמיים שלי, גם כן גיבור-על. הוא אפילו לא התרשם כשניסיתי לשכנע אותו שחיים רק פעם אחת ושממש כדאי לו לעלות אלי. שיהיה כיף. אז עשיתי מה שכל אישה נורמאלית שמסרבים לחנחונים הנשיים שלה עושה: אמרתי לו שקשה לי לנשום ושאני עדיין שומרת את הטישירט המיוזע של האקס שלי כי אני חייבת את הריח שלו, שאני נמסה כשאני עוברת ליד הבית שלו ושמאז שהוא עזב, לפני חמש וחצי שנים, אני לא מעיזה לאהוב אף אחד אחר ושזה מתסכל אותי כל העניין הזה משהו פחד.

זה כבר תפס את התימהוני התורן שלי.

"תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב" כמעט התפוצץ לו החזה מהחשיבות העצמית "אני כאן בשבילך. אני אהיה לידך ואעבור איתך את התהליך שלך. זה יהיה קשה, אבל לא בלתי אפשרי. את תראי. אנחנו נחלץ אותך מהמצוקה שלך. אנחנו נעשה את זה ביחד".

"קשה?" נתפסתי על כל שביב תקווה שיכולתי למצוא אצל הפסיכי הזה.

"אחרי שנסיים את האימון המפרך שלנו, ביחד, את תצמחי להיות בן אדם חופשי מאובססיות ותוכלי לשחרר כל אחיזה לא ריאלית שיש לך במציאות שאת מתעקשת עליה. את תראי. את מתרגשת כמוני לקראת החיים החדשים שלך?"

בטח מתרגשת, כפרה.

"תסתכל הצידה, ווירדו, הצל שלך רודף אחריך". הבאתי לו נביחה וברחתי ברגע שהוא הסתכל לראות על מה אני מדברת. עוד מושיע רוחני עם אינטליגנציה של זבוב, שנשלח להציל את נשמתי.

זה לא שאני לא בעד גיבורי-על. אני רק חולמת על איזה גיבור מסוג חדש לגמרי. מודרני כזה. מבין עניין. שיודע שאפשר ונחוץ בלי השירותים המעפנים שלו.

דרוש זן חדש לגמרי של גברים. כזה שחולם על מערכת יחסים עם אישה שלא רק שלא זקוקה להצלה משום סוג שהוא, אלא מחייכת לחיים בפרצוף חיוך חצוף ענק.