ארמונות בחול

גרסת הדפסה הוספת תגובה שיתוף בפייסבוק שיתוף בטוויטר עוד

אין הרבה סיכויים שאטוס לקניות בניו יורק, אבל יש סיכוי סביר שאחטוף עוד קצת מכות.
יש אנשים שנשארים איפה שטוב להם. אני נשארת איפה שלא משהו.
מאבדת עניין תוך שנייה. אם אין בלגן, הזמן נעצר לי ואני מתחילה לרדת מהפסים. זה לא שאני לא רוצה להתקרב. אני פשוט צריכה להמציא אחד כזה שיגיע בזמן. לפני החושך.
פעם ישבתי עם יובל בלילה על החוף ליד הדולפינריום ובנינו ארמון מחול. הוא אמר שזה הבית שיהיה לנו ליד הים. אחר כך הוא לקח אבן קטנה, שנייה לפני שהוא גמר לבנות את עליית הגג החמודה שבה אוכל לכתוב, וניפץ את כל הארמון, עם דמעות בעיניים. כוס אמק. הוא אמר. אני חייב את הנסיעה הזאת, בייבי, והיו יכולים להיות חיים נפלאים.
הסתכלתי עליו בחיוך אוהב. אז הלב שלי עדיין לא היה מתוכנת על חיצים אוטומטיים של ציניות מורעלת.
והזדיינו שם, עם הבגדים, מתחת לבגדים, והגלים כמעט הגיעו אלינו. כל הזמן נלחצתי שאולי יבואו אנשים ובאמת באו אנשים אז התנשקנו ונראינו כמו עוד זוג מאוהב שמתנשק על החוף, ואנשים אחרים הסתכלו עלי בקנאה.


צילום: מיקי ברנדט

קצת לפני שהשמש התעוררה, נסענו למאפיה קטנה ביפו. לקנות בייגלה רותח. כשיצאנו מהדולפינריום צחקתי על זה שעשינו סקס במקום שבו נפגשנו, אמרתי שזה סמלי. הוא אמר שהוא לא יודע לגבי הסמליות, אבל הוא יודע שהרוצח תמיד חוזר אל זירת הפשע. כל כך התרשמתי מהשנינות שלו.
ואז המחוג הקטן השיג את המחוג הגדול והוא ברח לניו יורק שלו, זאת שאני לעולם לא אעשה בה קניות.
הוא חלם על פתיתי שלג שירדו לו על התלתלים הארוכים ואני חלמתי על היום שבו אראה אותו שוב. אהבתי אותו כל כך. לא שאלתי למה. הוא היה הדבר הכי טוב שקרה לי. זה היה עצום פי אלף מכל זעם שניסה להידחק פנימה ולהשחיר את שמחת האהבה.
ואז התרסקתי.
שנים אחר כך עוד ליווה אותי מבט הפודל העזוב שלו כל פעם שהוא היה מסתכל עלי.
הוא אמר שאני יודעת להיות אישה. שהוא מרגיש נורא גבר לידי.
עשור אחר כך למדתי לפתח את הטכניקה של להיות אישה כדי להרוג כל רגש שגבר יכול לפתח אלי.
יום אחד נפגשנו ברחוב. הוא עצר אותי ואמר בחיוך הנעים שלו 'הי', וציפה שאפול מתעלפת לזרועותיו המסוקסות.
הסתכלתי עליו במבט שואל. לא שלא הערכתי את המזל הטוב שזימן לי בחור מדליק שהולך אחרי ברחוב ומחייך אלי, אבל נורא רציתי לדעת מי הוא לפני שאני מחייכת בחזרה.
"את לא זוכרת אותי?" הוא שאל בשקט והסתכל לי יותר חזק בעיניים ואז זה הכה בי:
"אמאלה! יובל! אני לא מאמינה שלא זיהיתי אותך! היי! מה עשית לכל התלתלים שלך!" העברתי יד מאוכזבת על התספורת הקצוצה שלו.
הלכנו קצת ברחוב והחזקנו ידיים. החזקנו ידיים!
חיטטתי לו בלי בושה בחיי האהבה שלו ושמחתי נורא לשמוע שהוא לבד. הוא התעניין בחיים שלי ואמרתי לו שאני תיכף טסה לניו יורק. פור גוד.
כן. ברור.
אחר כך הסתמסנו עוד קצת. כמו שאנשים בוגרים עושים כשהם רוצים להתקרב אבל לא סגורים על זה.
ארמונות בחול בתחת שלי. אם לאלוהים היה ניצוץ בעיניים, הוא היה חבר של כולם.