הנעלמים

גרסת הדפסה הוספת תגובה שיתוף בפייסבוק שיתוף בטוויטר עוד

הנושא המדובר הוא טיפ-טיפה רגיש מכיוון שהוא נוגע לרבים ורבות מאיתנו ורובינו היינו משני צידי המתרס. כל אחד ואחת מכירים את התופעה שהחברים נעלמים כלא היו בעקבות המצאות של בן\בת זוג. ישנם כאלה שיראו בתופעה דבר זניח, אבל עבור החברים שנותרו מאחור זהו נושא כאוב ביותר. להתאהב זה אולי אחת החוויות המרנינות ביותר שיש אבל קשה להתעלם מהצדדים השליליים שלאו דווקא נוגעים לבני הזוג.

להתאהב זוהי תופעה נורמטיבית הכי פסיכוטית שיש. תחושה של אופוריה וריכוז מוחלט במושא אהבתך וכל שאר העולם נראה כלא היה. אז איך לכל הרוחות, אתה אומר לחברך משכבר ימים שהוא נעלם כמו הדינוזאורים לאחר מפל מטאורים אימתני? אני באופן אישי מעדיפה לנסח את זה בצורה ישירה. לרוב יש לציין, הצהרה זו איננה מתקבלת בברכה ויוצרת ריחוק גדול אף יותר. ההיעלמות בשלבים הראשונים היא ברורה מעליה: כל מיני פרומונים שמשתחררים במוח ויוצרים תחושה של אורגזמה מתמשכת וכל שאר הדברים מקבלים משמעות מזערית. שורש הבעיה מצוי למעשה כאשר הנתק נמשך מעבר לשלב ה"התאהבות" והוא משתרש ונותר בעינו.



הרבה אנשים אינם מעיזים להגיד לבן אדם את האמת העירומה על מנת שלא להיתפס כלא מפרגנים אך ברעיון הנ"ל טמונה צביעות רבה. ישנם כאלה שבעקבות החצי השני לא רק נעלמים אלא לגמרי הופכים את עורם ומשנים את גישתם. קשה לעכל איך חברך משתנה לנגד עיניך בכלל זכר או נקבה כזו או אחר, אבל זה קורה ולעיתים קרובות מדי.

הצד הנוטש כמובן רואה את הדברים מזווית שונה לגמרי. מבחינתו הוא לא נעלם. יש לו פשוט עומס של עבודה ולימודים ווואלה, בנוסף לכך גם יש את החצי השני. זה פשוט יצא כך, מבלי להתכוון. עובדה שמצד אחד קשה להתווכח עליה, ומצד שני, מה? לפני זה לא היה לחברכם הנאמן עיסוקים קודמים? בולשיט. התגובה של החברים הטובים היא ישר להוקיע אותו. לטעון שהוא חרא של בן אדם, חבר שקר וחוסר ההתחשבות בהתגלמותו. מי שנמצא בצד הננטש, לעולם יגיד שהוא בחיים לא היה נוהג ושהחברים קודמים לכל. אך הפלא ופלא, כל גיבורי העל שטוענים כך, נוטים גם הם להתהפך בהגיעם לשעת אושר.
בכל זוג יש מי שמושך בחוטים יותר וישנם כאלה שמושכים פחות. המשמעות של זה היא שהצד הדומיננטי פחות מבלה יותר עם חבריו של הצד הדומיננטי יותר .התוצאה של עובדה זו היא מיידית, אותו האדם נעלם לחבריו מבית. תכונות של דומיננטיות הן תכונות עמוקות , והן אינן בהכרח קשורות לחברים הננטשים. הדרך היחידה להתמודד עם הבעיה היא להיות מודע למידת האסרטיביות שלך ולא לחיות בהכחשה. אחת הבעיות הכי גדולות של הנעלמים היא התכחשותם למצב הקיים. הנעלמים לעולם מאמינים שהקשר מצוי בשליטתם ויש להם הצדקות מדויקות וברורות למעשיהם. תמיד הם מוצאים תירוצים למה הם לא יכולים להיפגש איתך שלא בהכרח נוגעים לחצי השני. אבל נו באמת. על מי אתם עובדים?

"כל הצד החברתי המסיבות והיציאות , זה כי הבן אדם לא רוצה להרגיש לבד. ברגע שיש מי שממלא אותו ומספק לו את הצרכים גם ברמה של חבר טוב, אז כל השאר מאבד משמעות. " עצוב אבל נכון במובן מסוים. זה נותן תחושה כאילו כולנו תחליף עלוב לדבר האמיתי. אני חושבת שאחד המבחנים הקשים שהחיים מעמידים אותנו כיצד אנחנו מתנהלים בזוגיות מול אחרים. קל ללכת לאיבוד בזוגיות. אך לדעתי זוגיות שבה האדם מתנתק מחבריו, משמע מתנתק מחלקים מסוימים בעצמו, זוהי לא זוגיות שמעלה אותך. זוגיות אמורה לאחד את כל צדדיך החברתיים, המיניים והפסיכולוגיים. כל צד הוא חשוב באותה מידה על מנת לקיים זוגיות טובה ובריאה.היה, ובן הזוג בעקיפין או במישרין גורם לך לוותר על חברייך בסופו של יום הוא יגרום לך לוותר על עצמך.

הבה לא ניתמם. רובינו היינו גם הנעלמים וגם הננטשים. ללא ספק הרבה יותר קשה להיות בצד הננטש מעצם הגדרתו. כתבה זו לא באה לשפוט את הנעלמים אלא לשפוך אור על נושא כאוב ולא נעים שנוגע לכולנו בצורה כזו או אחרת. חשוב להבין כי ההיעלמות לא נובעת מכוונה רעה או מחוסר אכפתיות, סביר להניח שמדובר בסוג של חולשה או סוג של פחד של להיות ללא בן\בת זוג. אני באופן אישי אינני מעריצה גדולה של היעלמויות מסוג כזה או אחר אבל הבה לא נקצה מחמת מיאוס את אלה שכן, וננסה לדבר אל ליבם על מנת שיתעשתו וישובו עלינו לפי יכולתם.