התחתנתי התגרשתי והתחתני

גרסת הדפסה הוספת תגובה שיתוף בפייסבוק שיתוף בטוויטר עוד

התחתנתי התגרשתי ושוב התחתנתי. מטורפת? לא. בעצם אולי, קצת.
אני בשלבים הראשוניים מאוד של אחרי החתונה. והכול נראה ונשמע פחות או יותר אותו הדבר. אותו הדבר של לפני החתונה לא עם הבעל הראשון.
עם השני כמובן, הרצון לחתונה נבע ממקום של אימי. אלמנה כבר 35 שנה ממש בימים האלה.אנחנו כילדים "דאגנו " שהיא לא תתחתן חלילה ותחלל את כבודו של אבי ז"ל.
כן רוע של ילדים. שרוצים רק לעצמם.

כשהכרתי את אהובי {זה סיפור בפני עצמו} כבר ידעתי שאני רוצה זוגיות לכל החיים כולל חתונה וכל מה שכרוך בזה.אך אהובי היקר כבר בפגישה השנייה הודיע לי כי הוא "בלתי חתין " שאלתי,מה זה אומר ? והוא הסביר במשפט קצר "התחתנתי פעם אחת יותר מידי "בטוח שאני לא יכולה לשכנע גרוש 8 שנים פלוס ילד, אחרי מערכת של ארבע שנים להתחתן דווקא איתי.אז הסברתי לו את עמדתי כי הייתי שמחה למחויבות.{בליבי דיברתי על חתונה כמובן} אך כל עוד יש אהבה אני איתו.
אבל חלפו הימים,החודשים והתחילו השאלות. נו מה לא יהיה לנו ילד משותף?



את לא רוצה עוד ילדים? ואני בכלל הייתי במקום אחר. חיכיתי שהילדים יגדלו בכדי להתגרש.
הם גדלו.אני רוצה חופש !!חיים חדשים !! לא ילדים נוספים.
רוצה לעשות חיים,לראות עולם.
אך כמובן שהפיתוי הוא גדול. הילדים כבר לא בבית כמו פעם.החוסר בקולות שלהם, בשמחה שלהם התחיל לחלחל אליי. תינוק ? עכשיו ?
כל החברים שלנו כרגע בילד השלישי שלהם בדיוק בשלב שבו נכנס אור קטן הביתה משהו חדש ושונה. הגעגוע הקטן לריח,לחיוך מדגדג. אך הרצון לצאת ל"פנסיה מוקדמת" הסעות,חוגים,חברים. קוסם לא פחות.נכון שמהילדים לא יוצאים לעולם ל"פנסיה" אך ההגבלה לחופש,העצמאות שלי קוסמת לא פחות מריח מתוק וחדש של תינוק.
בשיחה רצינית ובוגרת אחרי חודשים של ציפייה ותצפית מהצד שוב עלתה השאלה "מתי נעשה ילד ?" האמת גם הילדים לקחו חלק פעיל בשאלות.כל השלוש.
שניים שלי והאחד והמיוחד שלו.מבלי מחשבה או דיון עם עצמי בנושא עניתי "רק איתך אעשה עוד ילד " אפילו אני הייתי מופתעת מעצמי.
מבלי לעקל את התשובה שלי עם עצמי. דנה {החברה הכי טובה שלו והיום היא שלי}
כבר ידעה שאנחנו מתכננים ילד וגם הוריו היקרים היו בעניינים.
ואני לא ממש הבנתי מה קורה אך זרמתי עם הנושא והטלתי וטו גמור בנושא החתונה.
"עד שלא מתחתנים אין ילדים " והוא כמובן "ילד טוב" ביום הולדתי הביא זר פרחים גדול ובתוכו טבעת.
למרות שחשבתי שההצעה תראה אחרת ההתרגשות הייתה גדולה.
למחרת טסנו לברצלונה לחגוג את יום הולדתנו. החוויה הייתה שונה הפעם.

כל הטיסה והרגעים הקטנים התחלנו לתכנן את החתונה שלנו.
אני רציתי משהו צנוע רק משפחה וחברים קרובים. והוא כמובן הכול בגדול.אם כבר מתחתנים אז מתחתנים עם הרבה מוזמנים והרבה מאוד שמח.וככה התחילו ה"חגיגות".לקח לנו כמעט שנה להפיק חתונה כולל השירים המיוחדים. הבגדים לילדים.השמלה, החליפה שלא הייתה ועוד...

התחתנו ביום שישי בצהריים מול הים. ונופיה של עכו העתיקה.רקדנו ושמחנו עם המון משפחה,חברים שלנו והמון ילדים החברים של הילדים שלנו.
אנחנו כבר כמעט שנה אחרי החתונה ו"הסיבה " לחתונה לא מגיעה.התינוק.

המשפחה, הילדים החברים שואלים.אך אין לנו תשובות מה.שברור לי שיש משהו איפה שהוא שאומר לי / לנו שתהיו מוכנים אני אגיע ואגיע בגדול.הוא מלמד אותנו סבלנות וצפייה.
ואנחנו ממתינים לו/לה בהמון המון אהבה וכמיהה.