ברגשות מאוהבים

גרסת הדפסה הוספת תגובה שיתוף בפייסבוק שיתוף בטוויטר עוד

להתאהב.
גדלתי על זה.
אני עוד זוכרת בילדותי כשהיינו מתכנסים בערב כל המשפחה בסלון וצופים בסרט. כולנו ישבנו יחד כי הייתה טלוויזיה אחת בשחור לבן וערוץ אחד. אז עשינו בונדינג משפחתי נוסח שנות השבעים.

כמעט בכל סרט דרמה שהוקרן, הזוג (אחרי מהמורות רבות) היה מגיע סוף סוף לנשיקה המיוחלת

ואז אבא שלי היה ממנטר את המשפט הקבוע:
"תמיל'ה, תסובבי את הראש" בעודו מגחך לעצמו בשביעות רצון. אותי זה לגמרי לא הצחיק.
ואולי דווקא משום שאמרו לי לסובב את הראש כשנהיה מעניין ידעתי שככה, בדיוק כמוהם על המסך, אני רוצה כשאגדל. כל כך הרבה שירים נכתבו על התאהבות ואהבה, ואני האזנתי להם בכמיהה רבה. ידעתי שיום יבוא ויגיע הנסיך שיושיע אותי מהבונדינג הפולני.

אחר כך הגיעה הנשיקה הראשונה שקיבלתי והיא הייתה מאוד רטובה, משולבת עם לשון פולשנית ולא ממש נעימה ולא הבנתי מה הקשר בינה לבין המבט הזגוגי והענן הורוד הזה שמרחף סביב הראשים שלהם בסרטים.
קצת מאוחר יותר גיליתי. וזה היה נפלא להתאהב. קראו לו אלון ובזכותו הפכתי לנוצה צבעונית מרחפת עם פרפרים בבטן והעולם היה מושלם לפרק זמן מסוים, עד הנחיתה וההתפוגגות...

כמה מאכזב ושקרי היה לגלות שהוא בשר ודם בדיוק כמוני, עם בעיות, עליות ונפילות, שאלות, מחשבות, חצ'קונים ותכונות מעצבנות.

בתחילת דרכי בלימודי הזוגיות חקרתי הרבה את נושא הבחירה וההתאהבות ולא הנחתי עד שמצאתי תשובות שהשביעו (במשהו) את סקרנותי.

אנסה לפשט כאן את מה שלמדתי עבורכם-
אנחנו (בני האדם) מכונות מאוד מתוחכמות. בהיותנו כאלה, אנחנו כל הזמן מנסים לתקן את עצמנו. בדיוק כמו שחתכנו את עצמנו בסכין והפצע מגליד את עצמו, כך גם הנפש שלנו.
לכן, מתוך אולם מלא באנשים נמשך דווקא למישהו מסוים, לא משום שהוא הכי מדהים (אל תכעסו עלי, נורא מצטערת) אלא משום שאנחנו מריחים בחושינו המחודדים שיש אצלו תכונות שבאמצעותן אנחנו יכולים לתקן ולפתח את עצמנו.
לא סתם משתמשים בביטוי falling in love, מהסיבה הפשוטה שברגעים הללו אנחנו מרגישים כאילו "נפלנו" להתאהבות.

סביר להניח שהתכונות שהתלהבנו מהן אצל השני דומות במשהו לתכונות של מי מהורינו או הפוכות מהן, אבל על כך לא ארחיב כרגע (יש גבול לכמה אני מסוגלת להתעלל בכם).
מחקרים מוכיחים שכבר בדקות הראשונות של ההכרות אנחנו מזהים בשני את אותן תכונות רצויות לנו, לעיתים אפילו מספיק מבט.
בדרך כלל, מה שחווינו בפגישה הראשונה (גם אם בניואנסים קטנים), יתגלה מאוחר יותר כנכון ובמקרים רבים יהיה כמו האקדח שהונח במערכה הראשונה.
במסגרת לימודיי ראיינתי זוגות רבים. כאשר ביקשתי מהם לספר מה משך אותם בבן הזוג ומה מצא חן בעיניהם בפגישה הראשונה, כולם גילו שהתכונות המשמעותיות כבר נכחו שם.

למעשה, לצורך עניין התיקון, בן הזוג הנבחר משמש כמראה. התכונות שמשכו אותי בו הן אלה שאני חסרה בהן או צריכה לפתח אותן.
אתן דוגמא:
אם אני מאוד מחושבת וכבדה (כי אולי אבי היה חסר אחריות וזה פגע בי) אמשך ואתלהב ממישהו שייראה לי ספונטני וקליל. המראה תגיד לי, איזה מדהים הוא, כמה ספונטני!
אבל...כאן מגיע הקוץ. במקום שאסתכל במראה שהוא מציג לי ואנסה לפתח את היכולת שלי להיות יותר קלילה, בדרך כלל כשיגמר העיוורון ותסתיים ההתלהבות, הספונטני יהפוך להיות
חסר אחריות וילדותי ואלחם בו עד חורמה בגלל זה. למעשה אנסה לנפץ את המראה במקום להביט בה ולראות מה עלי לפתח בעצמי באמצעותה.
נכון מאוד, זה די מדהים לגלות אבל אותה תכונה שהתאהבתי בה היא זו שלא אוכל לסבול בהמשך.
במקרים רבים מה שמתחיל בהתלהבות גדולה הופך להיות אכזבה גדולה לא פחות. זו הכרוניקה הידועה מראש של אידיאליזציה שאין שום דבר מבוסס מאחוריה.
בסך הכל השלכתי על השני את האידאל של עצמי, ואהבתי לראות את עצמי נפלאה דרכו.

אנשים רבים מתמכרים להתאהבות אבל ברגע שהיא מסתיימת יאבדו את תחושות החום והרגש לשני ואז, או שינטשו ויעברו להתאהבות הבאה או שיישארו שם ויסבלו עד שיסתיים הקשר, ואז יוכלו לעבור להתאהבות הבאה...
מתאהבים סדרתיים מכורים לריגוש בדיוק כמו לכל סוג אחר של התמכרות. הם לעולם לא יצליחו להמיר את ההתאהבות ברגש עמוק של אהבה וקבלה משום שקשר כזה דורש מהם יכולות שהם חסרים אותן.

אז מה? איך זה יכול להיות? מה, לא טוב להתאהב???
במחקריי גיליתי שדווקא זוגות שהייתה להם היכרות מוקדמת (ידידות, עבודה, לימודים) ופיתחו מההיכרות הזו זוגיות, זכו בקשר שברוב המקרים עלה יפה מאוד והפך לזוגיות של חברות, קבלה ואהבה, מהסיבה הפשוטה שהם לא הלבישו אידאל כזה או אחר אחד על השני וידעו מי האדם מולם לפני שהתפתחה ההתאהבות. חומר מעניין למחשבה. חלק מהם סיפרו שהרגשות הרומנטיים התעוררו בהם רק אחרי שהשני הסב את תשומת ליבם לכך שהם מתאימים.

כמובן שיש מקרים בהם התאהבות משנה פניה והופכת לאהבה וזוגיות טובה, אבל אלה נדירים יותר ומאפיינים אנשים בעלי ערך עצמי גבוה בדרך כלל, שיש להם יכולת בסיסית לניהול חיים, תקשורת טובה, יכולת הקשבה וראיית האחר כמו שהוא וככאלה ידעו להמיר את תקופת הסנוור לרגש של קבלה, חברות ואהבה עמוקה.


ספרים על התאהבות והכנה לזוגיות:
התאהבות / איילה מלאך פיינס
מה זאת אהבה / יורם יובל
כשבודהה יצא לדייט / שרלוט קסל
לומדים זוגיות / זיוית אברמסון
לשמור על האהבה הזאת / ד"ר הארוויל הנדריקס
זן ואמנות ההתאהבות / ד"ר ברנדה שושנה

מאת: תמי אבן, טרילותרפיסטית ומנחת קבוצות.
דוא"ל: tami.aven@gmail.com