דעי את עצמך - ב'

גרסת הדפסה הוספת תגובה שיתוף בפייסבוק שיתוף בטוויטר עוד

נמשיך בהכרות עם ה-אני, שהוא ה-שלם, שהוא ה-100% שלנו והפעם מזווית אחרת שמעלה תהיות ושאלות אחרות...
עד כמה אנו מודעים להשפעת מרכיבי ה-שלם שאנחנו על המציאות שלנו?
עד כמה אנו מכירים את מרכיבי ה-שלם שאנחנו? ואני מדברת על הכרות אמיתית של כל מרכיב ומרכיב – בשמם, באופיים, בהשפעתם.
ככל שנכיר טוב יותר את עולמנו הפנימי, נדע טוב יותר את עצמנו ונהיה שלמים יותר עם ה-שלם שאנחנו.

בעבר חשתי פעמים רבות שאני לוקה בפיצול אישיות. תפסתי את עצמי מקיימת שיחות עם עצמי, אך לא היה זה עצמי אחד קבוע, אלא רבים כאלה בעלי דעות שונות, השקפות שונות, חוויות שונות.
תהיתי האם זהו מונולוג או דיאלוג...
זה הרגיש דיאלוג לכל דבר, אך לא הבנתי כיצד זה הגיוני, הרי אני משוחחת איתי ואני זה אחד ועל-כן הגיוני שזהו מונולוג (נכון?!)...
את הדילמה הזו לא פתרתי, גם לא לאחר הלמידה שה-אני מורכב מדמויות שונות - זו העקשנית, זו הרגישה, הצינית, היצירתית, הביקורתית, הליצנית, החרוצה, ה-אמא ועוד ועוד ולכל דמות כזו יש עולם משלה ו-אני שלה עם מחשבות, אמונות, רגשות ומעשים.

תהליך ההכרות שלי עם עצמי לא יכול היה להיות שלם ללא הכרת הדמויות הללו.
חשבתי לעצמי כמה זה מדהים שאני מורכבת כל-כך וידעתי שאם אני אמשיך להרכיב את הפאזל, המודעות למי אני תעלה מדרגה ואני אוכל להשתמש בכל הדמויות שבתוכי בצורה
הטובה ביותר בשבילי. כוחי יהיה חזק יותר ואני אחזיר לעצמי עוד קצת מהשליטה שאיבדתי – אני אשלוט בהן ולא הן בי.
אני אוהבת את העובדה שהמילים "כוח" ו-"שליטה" קיבלו קונוטציה חיובית לחלוטין.
כוח הפחיד אותי בגלל השימוש לרעה שניתן לעשות בו (ורבים עושים בו, לצערי).
שליטה הפחידה אותי ממש מאותה הסיבה.

שילוב של כוח ושליטה יכול להיות קטלני או משרת לטובה והניגודים הללו, הקיצוניות הזו, הבחירה הזו, הפחידה אותי.
כוח ושליטה כבר לא מפחידים אותי – אני יודעת שאני עושה בהם שימוש טוב ומוציאה את המיטב משניהם.

במסע ההכרות שלי גיליתי את הדמויות השונות המרכיבות את ה-אני:
המטפלת שבי, הילדה המפונקת, הביקורתית, האישה, בעלת האידיאלים, הפחדנית, הרגישה, התלותית, העצמאית והרשימה עוד ארוכה.
פניתי לכל דמות ודמות ושוחחתי עימן והן סיפרו לי, לרוב בשיתוף פעולה מלא, אילו חוויות יצרו אותן, מה הן מרגישות ואיך החיים בשבילן בעולם הזה.
דמות שזמן רב לא יכולתי להתמודד עמה, הייתה דמות הילדה המפונקת שבי.
דמות זו שלטה בחיי ואני לא הייתי מרוצה מכך, לא אהבתי אותה ולא רציתי להתמודד עמה.
ידעתי שיש לה כוח רב ושעימות זה לא יהיה קל. הבריחה שלי ממנה וההתנגדות לנוכחותה
רק נתנה לה יותר כוח. ככל שברחתי, הילדה המפונקת שלטה בי עוד ועוד עד שלא היה לאן לברוח.
אזרתי אומץ והתחלתי לשוחח עם הילדה המפונקת. גיליתי ילדה שבסך-הכל רוצה שיאהבו אותה ויקשיבו לה ויקבלו אותה וברגע שנתתי לה את כל אלו, התגלתה ילדה מדהימה וחכמה ורגישה, ילדה שהסבירה לי למה היא לא מסוגלת להתמודד כאשר דברים לא נעשים בדרכה וכאשר היא לא מקבלת מה שהיא רוצה, למה היא מעדיפה לבד על ביחד ולמה היא נאחזת בכל הדפוסים שלא עושים לנו (לה ולי) טוב.
אט אט התחלתי להבין את הילדה המפונקת שבי ועזרנו אחת לשנייה לשחרר דפוסי התנהגות אלו ולמדנו לעשות אחרת. בחרנו ביחד, בהסכמה מלאה, לשפר את חיינו, בחרנו בחופש, בקבלה, בשלווה, באהבה כלפי ה-שלם שאנחנו.

זה היה נפלא להקשיב לכל אחת ואחת מהדמויות, לתקשר, לאהוב, לשחרר חלק מהן שלא שירתו אותי ולא היה להן חלק בחיים שלי יותר ולחזק את נוכחותן של אלה שרציתי לשמר בתוכי, שעזרו לצמיחה ולהתפתחות האישית שלי.
אז כשאתם שומעים אינספור קולות אשר בוקעים מתוככם, אל תתעלמו מהם.
זכרו שכל קול מייצג דמות שהיא חלק מהמשפחה הפנימית שלכם.
ככל שתכירו את הדמויות לעומק, תהיו חופשיים יותר.
מִצאו את האיזון בין הדמויות המנוגדות. נקודת האמצע הינה מקום קסום שבו הכל אפשרי ואינסופי.
דברו עם הדמויות, הן חלק מכם, חלק מהשלם הנפלא שאתם.