נסיעה באוטובוס

גרסת הדפסה הוספת תגובה שיתוף בפייסבוק שיתוף בטוויטר עוד

אחה"צ, משמרת שנייה, אספתי את בנותיי מהגנים ומהרהרת בראשי איך אפשר לבלות את אחה"צ במחציתן? ויותר חשוב איך עוברים את המשמרת בשלום ובשלווה?
פלטתי הצעה: "רוצות פארק?"
הבנות הסתכלו בי בעיניהן הקטנות והחמודות ששובות אותי כל פעם מחדש, אך הפעם למבט שלהם היה פאן שונה, פאן האומר- אין דבר חדש, זה רק נדנדות, מגלשות, ממה את מתלהבת בכלל?

שקט לכמה שניות, לבסוף הקטנה פלטה: "אמא רוצה אוטובוס!", הגדולה הצטרפה והוסיפה: "כן,אנחנו רוצות לנסוע באוטובוס, בבקשה... אמא... בבקשה". הפעם עיניהן ברקו ונצצו.

"אוטובוס?" אני חוזרת, והן מהנהנות בהלהבות עם הראש.
"אוטובוס?" אני מאמתת, והן חוזרות אחריי לאשר - אוטו-בוס!!!

ניסיתי להבין למה לרצות לחלוק נסיעה עם המון אנשים זרים, ויותר מזה לעשות סיבובים מיותרים כשממש מתחת לבית חונה הרכב המשפחתי שלנו, אז נכון אני מסכימה שזה לא מדובר בהונדה -סיויק שחורה אבל יונדאי לנטרה שומרת עד עכשיו אמונים ומתפקדת מצוין.



אבל הבנתי עוד ממזמן שלהיכנס לראש של ילד דורש שעות נוספות,והראש גם ככה עייף מלנסות בייחוד בשעות שכאלה,אז הסכמתי לנסוע באוטובוס.

"יאללה כמה גרוע זה יכול להיות?" חשבתי לעצמי. אז-זהו ש... אל תנסו את זה בבית, זה קשה לצפייה.

כבעלת רכב שלא נסעה שנים באוטובוס,הסיטואציה נראיתה לי כאחד מסרטי הבורקס של שנות ה-70 עם זאב רווח.
לקחנו מימיה, כובע, ו... היידה לכיוון התחנה...
הבנות מקפצות,עליזות, מודות לי על האטרקציה ואני מנסה לנחש בינתיים כמה עולה כרטיס לאוטובוס,הרי שנים חלפו.
בעודנו מחכות בתחנה, אני מביטה מבט לעבר השעון ורואה כי עברו 25 דק',השמש קודחת על ראשנו, מזיעה, עצבנית ורוטנת מבין שיניי: "למה, למה ואיך זה קרה שהסכמתי?לאילת כבר יכולתי להגיע".
החלטתי ברגעי השיא שאני סופרת עד 10 ואם לא פורשים במיידי.

הספירה החלה -5,4,3,2 ו... האוטובוס לשמחתן ולדאבוני הגיע,הבנות עלו ורצו לסוף האוטובוס ואני תוך כדי תנועה של נסיעה מנסה לשלוף ארנק, בינתיים הנהג מנסה לשווק לי כרטיסיה לכל היום ואני עונה," חבוב,אני כאן והכל מקרי לחלוטין ". והוספתי – "אפילו אין קשר בין הדמויות למציאות, הכל פרי דמיונם של הבנות".

התיישבתי עם הבנות בסוף האוטובוס כמו "המקובלים"של הכיתה, יחד עם עוד כמה אנשים נוספים "וריחניים" במיוחד, העצירות הפתאומיות שגורמות לכולנו לעוף קדימה ולחזור אחורה והכל חוזר חלילה לא עושות טוב במיוחד לגוף ולנשמה.

"אתן נהנות?" שאלתי את הבנות, והן ענו לי "כן,מאוד".
"יופי כי אמא לא..." פלטתי. כמה אנשים בקרבת המקום צחקקו, ואני הבטתי בהם במבט של – חכו חכו... גם לכם זה יגיע.

הטיול-סיבוב הסתיים,בשעה טובה ולא הכי מוצלחת..
ירדנו בקניון לאכול גלידה,הבנות רצו לאורך הקניון,עלו ממתקנים וירדו –רחמנות "אמא אחרי עבודה" אני צועקת.

האמת אני מתפלאת כל פעם מחדש כמה אנרגיות וכוחות יש לשודדי הפיראטים הקטנים האלה ולמה זה הולך עם השנים?
לבסוף אחרי התרוצצויות והתרצויות חזרנו הביתה לארוחת ערב, מקלחות ולשינה, אוספים כוחות מחודשים ליום חדש.

אז מה המסקנה-
לא הכי אקזוטי, לא הכי מומלץ, דרגת קושי(כמו מתכון לעוגה) –קשה מאוד, אבל מה שנראה לנו הכי טריוויאלי בעולם, לאותם ילדים קטנים זו חוויה עצומה ומרגשת.

שלכם, אושרי
נ.ב. עלות כרטיסיה באוטובוס בשפלה הוא 4.90 ₪.