ברלין: פנים רבות לה

גרסת הדפסה הוספת תגובה שיתוף בפייסבוק שיתוף בטוויטר עוד

תכננתי בכלל לנסוע לברצלונה.
כן, ברצלונה הייתה בהחלט היעד המועדף עלי כשתכננתי חופשה קצרה באירופה. אבל שיטוט קצר באתרים של משרדי הנסיעות באינטרנט גלה לי שהטיסות לעיר הספרדית התוססת, ממש גרועות. הדילים לברצלונה כללו טיסות צ'רטר שהשאירו לנו יומיים וקצת ליהנות מזיוה של ספרד היפה. בהחלט קצר מידי...
בלית ברירה החלטנו לחפש יעד אחר. בן זוגי הציע שנטוס לברלין-בירת גרמניה.

גרמניה? מה לי ולגרמניה? הביקור האחרון שלי במינכן לפני שנים רבות לא השאיר לי זיכרונות נעימים. כל מסילת רכבת שם
העלתה בדמיוני מראות קשים. אבל כולם חזרו ואמרו לי שברלין שונה." ברלין היא ממש "גרמניה האחרת" " שחו באוזניי חברים. רבים דברו בשבחה של העיר.

שוכנעתי. נסענו לברלין.
באמת שניסיתי להגיע עם ראש פתוח.לנסות להתנתק מהקונטציות השליליות שיש לארץ הזו, לשפה ולאופיים של האנשים.
בתחילת החופשה, לאחר הנחיתה, זה היה ממש קשה. האיטיות של הפקידים בביקורת הדרכונים, למשל, העלתה את חמתי. "המחשבה הראשונה שהבזיקה במוחי הייתה שפעם הם היו הרבה יותר "יעילים". כשהגיע תורנו להציג את הדרכונים, הבנתי למה זה לוקח כל כך הרבה זמן. הפקיד בדק אותם היטב ואף בקש לראות את כרטיסי הטיסה חזרה,דבר שלא מקובל באף מדינה. שוב הרגשתי את אותה הרגשת זעם. "מה שכן, הם נשארו מאד יסודיים" מלמלתי לעצמי ורק מבטו החמור של הפקיד בתוספת נעיצת המרפק של הבעל בצלעותיי, השתיקו אותי. נזופה וחבולה (קלות קלות, תרגיעו..) יצאתי שותקת וקודרת מנמל התעופה. צהלותיה בעברית של עדנה- הנציגה המקומית של משרד הנסיעות שחכתה לנו ולעוד כמה ישראלים מחוץ לשדה, ע"מ להסביר לנו על ההסעות למלונות וכ"ו –הזכירו לי שבסה"כ הגעתי לחופשה קצרה והחזירו לי את ההתלהבות המוכרת של תחילת טיול בעיר זרה.



אבל התחושה הכבדה הזו, זו שחשתי בה בשדה התעופה, חזרה ולוותה אותי במהלך כל היום הראשון. נעצתי מבטים נוקבים בכל קשיש שנראה לי בסביבות גיל 80 ומעלה שראיתי ברחוב וחשבתי בליבי איפה הוא היה ומה עשה בזמן המלחמה הארורה ההיא. הוראות פשוטות שנתנו ע"י שוטרים מקומיים לנהגים בצמתים נראו לי,ללא סיבה נראית לעיין, מאיימות ומפחידות.
המועקה הזו, שהורגשה בחזה העיבה על הנאתי מהמראות של העיר ולא נתנה לי לשכוח את המעשים האיומים שנעשו ממש כאן,על האדמה הזו.

למחרת, איך שהוא, התחושה הזו התעממה עד שכמעט ונעלמה. כמעט -אבל לא לחלוטין.כמובן שבאתרים ההיסטוריים שנוגעים לנו, לעם היהודי התרגשתי ודמעתי, אבל בשוטטות ברחובות, בישיבה בבתי הקפה הססגוניים, בטיולים השונים ברחבי העיר – הרגשתי את זה פחות.

כי באמת שגרמניה, מסתבר,שנתה את פניה. הברלינאים כנראה באמת מתביישים בהיסטוריה המפוקפקת שלהם. נראה שהם מנסים להנציח בכל דרך את מה שקרה שם. כך למשל ישנו רובע בעיר שברחובותיו הוצבו שלטים, שנראים כמו תמרורים. בצד אחד של השלט נכתב אחד מהחוקים הגזעניים שחוקקו נגד היהודים ומצדו השני ציירו אומנים מקומיים ציור שיש לו
זיקה לאותו חוק.
החוקים כתובים בגרמנית, ללא תרגום לשום שפה וזו ע"מ להזכיר לתשובי המקום את העוול הנוראי של חוקים אלה.

ושלא תבינו אותי לא נכון חברים: העיר הזו מדהימה. כולה ניגודים. ברלין סוערת, מלאת חיים, פתוחה ומשוחררת מצד אחד. אבל גם היסטורית, טעונה וקשה לעיכול.

חומת ברלין, אנדרטת השואה, המוזיאון היהודי הם חלק בלתי נפרד מהעיר. אבל כך גם הפארקים היפיפייים, חיי הלילה התוססים והנוף המדהים שנפרש ממרומי המסעדה המסתובבת הממוקמת בגובה של 206 מטר במגדל הטלוויזיה של העיר.

שלושה לילות וארבעה ימים הם זמן קצר מידי להספיק לראות אפילו חצי ממה שיש לעיר הזו להציע. הקפדנו ללכת לכל אתרי החובה לפי המלצות ספרי המסע אבל הוספנו גם הרבה פאן לטיול. מזג האוויר המדהים שכלל שמש נדירה ושמיים כחולים רק הוסיף להנאה.

וכמובן, איך אפשר בלי כדורגל. ביום השני לשהותנו בעיר נצחה נבחרת גרמניה את נבחרת אנגליה במשחקי המונדיאל. פשוט אי אפשר לתאר במילים את החגיגות וההפנינג ברחבי העיר. חשבתי לעצמי שרק מדינה נטולת בעיות של ממש יכולה לייחס חשיבות גדולה כל כך לניצחון במשחק כדורגל. השמחה כאן הייתה כפולה ומכופלת מכיוון שהיריבה המובסת הייתה אנגליה,
מדינה שאיננה בדיוק ידידתה של גרמניה.רחובות שלמים נסגרו לתנועת כלי רכב. הבירה זרמה כמים. צעירים עטופים בדגל הלאום רקדו ברחובות, מכוניות צפרו ללא הרף צפירות ניצחון. מסיבה אמיתית שנמשכה עד השעות הקטנות של הלילה.

ביום שני בלילה חזרנו לשדה התעופה. עמוסי חוויות ומזכרות עלינו על מטוס חברת "איר ברלין" בחזרה לארץ.השמש בדיוק זרחה כשירדנו מכבש המטוס בישראל. אנשי צוות הקרקע חייכו אלינו.השוטרות בביקורת הדרכונים תקתקו את העבודה ותוך דקות כבר היינו בתוך הטרמינל וחיכינו למזוודות. כשיצאתי מהשדה התעופה לאוויר הפתוח לקחתי נשימה עמוקה, היה נדמה לי שמשהו השתחרר בתוכי ולראשונה מזה ימים הרגשתי את האוויר הנקי נכנס פנימה ללא מועקה.

אין, אין כמו להיות ויותר מזה להרגיש - בבית.