בי וומן » כתבות » חברים מחוץ למדינה

חברים מחוץ למדינה 

חברים מחוץ למדינה



, מדור: טורים אישיים
פורסם בתאריך: 25/11/2013

זה מוכר לכולנו, המפגשים במכולת השכונתית, בייחוד אלו הלא מתוכננים.
יום שישי טיפוסי, הלכתי למכולת , ליתר דיוק פסעתי לעברה, לקנות מצרכים לשבת. פשפשתי בין חלות עייפות מיום לקוחות עמוס, עד שמצאתי את הכי אצילית . מיד כשאני מרימה את הראש מהקרטון אני פוגשת בחברה (מתוקה, יש לציין).
המילים הנלהבות הראשונות היו מן הסתם שלי : " היי, מה שלומך"? עם מבט של פליאה כאילו אני חוזה בנס. היא ענתה בחיוך יפה שהכל בסדר אצלה. כמו שאני מכירה את עצמי , איכשהו, תמיד יהיה לי על מה לדבר עם אנשים. אבל ישנם הרגעים האלו המוכרים לכולנו, בהם שום מילה לא יוצאת מהפה, גם אם אני ממש רוצה, המילה לא רוצה.
מצאנו את עצמנו, עומדות ,שקטות, ממתינות בקופה ומתעסקות במוצרים בסקרנות כאילו הם כתבת עיתון מרעישה. אני מנסה לטשטש את המבוכה. אין פלא, אני אלרגית ידועה לענייני מבוכה, תמיד נחלצת להרוג אותה לפני, בבחינת "הבא להורגך השכם להורגו" .בחרתי להבליח בעוד שאלה (שנייה במספר) לחברה שלידי, על עיסוק שפעם עסקה בו . שוב היא ענתה לי בנחמדות בסיסית " כן, עסקתי בזה, לא ממש המשכתי בתחום".
בתוך כל עננת המבוכה הזו, דבר אחד היה ברור ויציב: שום מילים לא ייצאו לי או לה מהפה בקרוב. החברה הזו, אם אפשר להשאיר אותה בהגדרה הזו, מתוך נימוס, היא חברה שלי, שלא תתבלבלו, אין ספק,חברה שלי בפייסבוק, לשם הדיוק.
חשבתי לעצמי: מה ציפית, לפצוח בדיאלוג חם מתעניין וספונטני עם חברה וירטואלית?

imsolonely_c1.jpg
יש משהו בי שיכול להתחבר בקלות לאנשים. צילום׃ getty images

התחושות היו בעיקר מוזרות. כי ניסיתי להתעניין ,זה כלל לא היה מעושה מצדי, באמת התעניינתי. מה לעשות, יש משהו בי שיכול להתחבר בקלות לאנשים. הרי שתינו תמיד מפרגנת ומפזרות שלל "לייקים" ,תגובות מתוקות ועניינים שכאלה. איכשהו היא חלק מעורב בחיים מאוד מסוימים (אמנם הם מאוד חלקיים, אמנם בקושי שיתופיים נושא השיתוף זו כבר הרצאה שלי לפעם אחרת ובכל זאת) שלי ,המופיעים בתופעה המכונה "רשת". לא התקיימה שום שיחה, שום הרמוניה, מה שבטוח שום רמז למשהו שקשור ל"חברים".
הסתכלתי על החלה המרשימה בשקית, והבנתי שהיא הדבר המרשים היחיד שהיה ברבע השעה האחרונה.
ואולי זה בסדר, אולי פשוט ככה זה. בעצם, בדיוק ככה זה לפעמים. זו בדיוק המראה ,העונה להגדרה: חברים בפייסבוק. אין מה להיות מופתעת. החיים ברשת הם לא החיים במציאות ואפילו רחוקים מהם. לא דומים לו מדי. זה מזכיר לי בדיוק את ההגדרה "חברים ליציאה", גם היא, לקח לי די זמן להבין ולהפנים את המשמעות שלה. לשבת עם חברים מגניבים לצאת איתם שלא בטוח יעניינו אותי ממש מחוץ לכך. אמנם אני בחורה שרב הדברים אצלה צריכים להיות מהותיים (שוב במסגרת ה"מה לעשות") אבל היום אני כבר מבינה לחלוטין את זה. כך זה אמור להיות, להיפגש במכולת ולהישאר אילמים כי אין לנו באמת על מה לדבר ומה לשאול. כי אנחנו דור שכזה. יודע להביע יותר ויותר טוב באמצעות מקלדת ופחות מילים ,קולות ורגשות.
עכשיו נשאלת השאלה מה בדיוק אנחנו עושים שם? לא באמת איני יודעת את התשובה, הרי יש הרבה מה לעשות שם. האם זה אומר שאנחנו מסתפקים בחברים שלא ננהל עם רובם שום רמז לשיחה כשנתקל בהם, כי עם רובם ,זה מה שיקרה בשעת מעשה.
כמובן שאין שום קשר בין האינסטינקט הטבעי שלי ליצירת שיחה בסיסית, לבין מה שהיה בין החלות.
איפשהו החיים ברשת אומרים לך חד משמעית: "אלו תנאי השימוש שלנו ,יש לך שלל חברים, אבל הם יכולים להתקיים רק או בעיקר ברשת, במדינת הפייסבוק, שם הם יהיו מקסימים פעילים וחבריים, אבל שלא תחשוב בטעות שזה יעבוד בחוץ, זכויות היוצרים הן שלנו". מעין בובות , שמאבדות רלוונטיות, בדיוק כשנקרע להם החוט וההצגה נקטעת בשיאה.
מה גם, שאף פעם לא הבנתי בשום צורה את מתקפת הצעות החברות מהסוג הלא ברור:
מישהו שראיתי או הכרתי בדיוק לשעתיים ורוצה להיות חבר וירטואלי שלי, מוזר. יכול להיות שאפגוש אותו עוד פעמים בודדות שאראה אותו רק לשעתיים ובעוד שנה לעוד איזו שעה. אך עדיין, לא כזה מתחשק לי "לאקספט" אותו. למעט אנשים מעניינים ויוצאי דופן שבשעתיים ריתקו אותך, וגם הם-תרשו לי לגחך ,קסמם פג איכשהו אחרי שלחצנו : accept"".

shutterstock_74986378_74146.jpg
מי הם החברים האמתיים שלך? (צילום: shutterstock)

לא משנה כמה נדלל ,נסיר ונצמצם את רשימת החברים , תמיד יישארו שם כאלו שעדיין אין לנו מושג למה "אקספטנו" אותם. אותם "חברים" שאין פעם אחת בה התכתבנו ,התעניינו או חווינו משהו משותף. זה מזכיר לי קצת לרוץ אחרי העדר. מיד זה גם מזכיר לי שאני לא אוהבת את זה.
הרבה סוגים של "חברים" יש ברשת.
למשל, האמיתיים שלך, שהם גם בפייסבוק אך בפועל עם חלקם הגדול לא נתנהל ממש ואם כן זה יקרה פעם בשנה .חברים אחרים הם מהסוג המקצועי/ המייעץ מהם אנחנו מקבלים ידע ועניין. זה בהחלט נחמד ומקדם עניינים בתחומים שונים. ישנם אלו שאין לך מושג מה הם עושים שם בכלל ומתי בדיוק אתה מסיר אותם. אחרונים חביבים הם "חצי חברים", מהסוג שחשבת שהם כן אבל הם לא. אותם אלו שהיה נחמד לשמור איתם על קשר- אך זה לרב הפוך. אותם אלו שתפגוש במכולת ומילה לא תצא. כמו הבובות מלמעלה.
שלל חברים זה נחמד, פייסבוק זה מגניב ומשעשע. יש לו שלל יתרונות אפילו שוברי מתנות.
אני בעיקר משתמשת בו לידע בתחומים שונים וחוות דעת.
ובכל אופן, לי פחות מתחשק, עוד מפגש מכולת מביך שגורם לי רצון מידי להוציא על ה"חברים" צו איסור יציאה ממדינת הפייסבוק לאלתר.
אף פעם לא חסרות לי מילים על החיים המרושתים.. נפגש בין המאמרים.


תגובות גולשים:

הירשמי לניוזלטר

הסקר

יוצאים לחופשה הקיץ?
רק בארץ!
ברור שלחו"ל
הכי טוב בבית
עדיין לא החלטנו

הצג תוצאות

התכנים הנצפים

 

מילות חיפוש: