בי וומן » כתבות » טל גלבוע את מעצבנת אותי

טל גלבוע את מעצבנת אותי 

טל גלבוע את מעצבנת אותי



, מדור: טורים אישיים
פורסם בתאריך: 28/08/2014

יכול להיות שטל גלבוע באמת עושה היסטוריה. אני לא אומרת שלא. אבל אני חושדת שהיא היסטוריונית מטעם עצמה. בערך כמו שאלעד גלעד הכתיר את עצמו למלך. סוג של מגלומניה, או סוג של חרדה חברתית עמוקה אך רצינית.

זה לא שהיא השפיעה עלי, טל הזאת. אף אחד לא משפיע עלי. אני עושה מה שאני רוצה, מתי שאני רוצה ואוכלת כמה בשר, סליחה, חיות, שאני רוצה. אלא שעכשיו, אחרי תיכף שלושה חודשים שאני שומעת אותה צורחת, אני רואה פרצוף עצוב כל פעם שאני חותכת חזה עוף לארוחת הצהריים.
גם לכם זה היה קורה, אם הייתם צופים 28/14 בערוץ עשרים ושש. כן. אני מהמכורים. לא. לא כמו שאתם חושבים, אלא הרבה, הרבה, הרבה יותר קשה. אני מאלה שפותחים את הערוץ בשש בבוקר וצופים שלוש שעות בבריכה הריקה, רק כדי לראות אם החתול בחצר יתהפך קצת.

אני כל כך מכורה, שלפעמים אני בטוחה שהדיירים בבית, ובמיוחד טל, מסתכלים עלי דרך הטלויזיה לראות אם אני אוכלת בשר. ואני לא טורחת להסתיר את ההתמכרות שלי או להגיד ש"במקרה שמעתי" או ש"ראיתי רק כמה פרקים והבנתי את התמונה".
אני גם לא מספרת לעולם שאני צופה מטעמים אנתרופולוגיים. לא. אני מכורה מהסיבות הכי רדודות שיש. אני רוצה לראות אותם צועקים אחד על השני, ולצעוק עליהם בחזרה שזה לא בסדר! שאני במקומם כבר הייתי מראה לצופים מה זה! שאם אני הייתי שם... טוב. אם אני הייתי שם בטח הייתי מתנהגת כמו נמושה ועושה הכל כדי שיאהבו אותי.

אבל לא על זה רציתי לדבר. רציתי לספר מה קרה לי אחרי שכמעט שלושה חודשים אני מקשיבה וצופה בעל כורחי להסברים כפייתיים אך אובססיביים על כל הדברים הרעים שעושים אנשים שאוכלים בשר, ועל כל הדברים האיומים והנוראים שעומדים לקרות להם בגלל האנרגיה הרעה שהם מכניסים לגופם, ואיך כל הצבע מהחיים שלהם מתחיל לאט לדהות, ואיך שאם אנשים יבינו שלהתקרב לטבעונות זה להתקרב לאלוהים, כלומר, להתקרב לעולם של טל, אחרת אין לדעת עד מתי היא תמשיך לצרוח בסופרמרקטים.

מתחילת העונה לא יכולתי לסבול אותה, וסימסתי בטירוף לואזה עם הציצים, לגיבור המחזמר שלא נגמר, ואפילו לתינוקת עם המודעות העצמית בגודל של זבוב. העולם שלנו, הסברתי למנהל הבנק שדרש הסברים על חשבונות הטלפון המופרכים שלי, צריך להיות עולם שבו נותנים לך לחיות בדיוק איך שאתה רוצה. כמו באמריקה. הסברתי לו שאם אני רוצה לאכול חיות חמודות שמונה פעמים ביום, זאת זכותי הדמוקרטית המלאה. אבל הוא לא התרשם, לא אישר את הוראת הקבע של חשבון הטלפון, ועכשיו אני צריכה לגנוב את הנייד של בן זוגי ולסמס משם.

לכן כל כך הופתעתי כשהמהפך הגיע. כשפתאום ראיתי אותה באור חדש. היא עדיין מבהילה אותי, אבל הכישרון שלה לשטיפת מוח יסודית ובלתי אפשרית חדר אלי. ועכשיו אני לא יכולה לאכול המבורגר בלי לראות מקור. רגע. לא מקור. נו. פרה שמטיילת בשקט עד שאנשים רעים כמוני רוצים את העגלים שלה.

היום אני כבר מסמסת לטל. לא כל כך בגלל שאני מסכימה עם הדעות שלה, אלא יותר בגלל שאני מפחדת לראות את הפרצוף הזחוח הנאנח בשביעות רצון של אלדד על כל מסך ב-15 הדקות הראשונות אחרי סיום התכנית.

hfkl-ajf-kla259375037.jpg
טל גלבוע: הרגזת לי את ההתמכרות! (צילום: זמן חדרה מתוך אתר Nrg)

"היא דווקא מגניבה", אני מדווחת לבן זוגי, שבמשך שלושה חודשים מידי שנה משתדל בכל כוחו להמשיך לאהוב אותי. "תקשיב, יש משהו במה שהיא אומרת. זה באמת לא בסדר שאנחנו אוכלים כל כך הרבה בשר. מה אתה אומר? שננסה להיות טבעונים?"
הוא לא מגיב, בן הזוג שלי. הוא ממשיך להיות שקוע בקנדי קראש שלו. הוא יודע שההכרזה הזאת לא שונה בהרבה מההכרזה הדרמטית שלי שאנחנו חייבים להפסיק לעשן. או לשתות אלכוהול. או לעשן ולשתות אלכוהול.

עכשיו אני מחכה שהיא תצא מהבית ההזוי הזה ותפסיק לצעוק עלי כל בוקר כשאני מנסה ליהנות מכוס הקפה השלישית שלי ולהתעורר בנחת. עכשיו אני רוצה שהיא תנצח. כן. אני חושבת שבלי אובססיביות העולם הזה לא יגיע לשום מקום.

אביגיל אגלרוב, כתיבת תוכן בנושאי בריאות, רפואה, פסיכולוגיה ולייף סטייל www.a-avigail.co.il

תמונת שער באדיבות אתר Walla


תגובות גולשים:

הירשמי לניוזלטר

הסקר

הבחירות אוטוטו כאן...
אני יודעת למי אצביע
עדיין מתלבטת
אין לי מושג למי אצביע
לא מתכוונת להצביע

הצג תוצאות

התכנים הנצפים

 

מילות חיפוש: