בי וומן » כתבות » הסליחה מתחילה בתוכנו

הסליחה מתחילה בתוכנו 

הסליחה מתחילה בתוכנו



, מדור: אהבה וזוגיות
פורסם בתאריך: 02/10/2014

לקראת יום הכיפורים אנחנו מדברים הרבה על המושג של סליחה, אבל מה קורה לנו במערכות היחסים שלנו עם הקרובים לנו ביותר? אנחנו מתקשים לסלוח ולעיתים שומרים טינה לאורך זמן ולא שוכחים. לרוב משמעותה של הסליחה אינה ששכחנו או שאנחנו מסכימים עם המעשה, אלא שנפגענו אבל מוכנים לפתוח דף חדש ביחסים.

סליחה אמיתית דורשת מאיתנו להבין כמה דברים חשובים על החיים:
הבנת חוסר המושלמות שלנו ושל אחרים. כדי לסלוח אנחנו חייבים להבין שכבני אדם כולנו יכולים לטעות, למעוד, לפגוע או להכאיב לאדם אחר, גם אם באמת לא הייתה לנו כל כוונה. בעצם הסליחה אנחנו מקבלים את עצמנו ואת האחרים כאנשים בשר ודם ולא מצפים להתנהגות מושלמת. אנחנו מבינים שאנשים לא תמיד עושים מה שאנו רוצים, לא תמיד עומדים בציפיות שלנו, שלפעמים אינן ריאליות, ושבחיים אנחנו לפעמים מתאכזבים. ההכרה שאנשים, אפילו הקרובים לנו ביותר, לא יודעים תמיד מה אנחנו רוצים או צריכים ואין להם יכולת לנחש את רגשותינו, מובילה אותנו לקחת אחריות על החלק שלנו ביחסים. אנחנו צריכים גם לתת את חלקנו ולא רק לצפות מהאחר ולהאשים אותם במצב. כשאני רק מאשים, אני בעצם נמנע מלראות את החלק שלי בסיפור. אנחנו גם צריכים להיות גמישים ולא להתעקש על הדרך שלנו תמיד, לשחרר שליטה ולהבין שלא הכל תלוי בנו. לדעת לקחת אחריות על החיים שלי ועל מערכות היחסים שלי מתבטאת בכך שאני משקיע בתקשורת שלי עם קרובי ולומד להביע את עצמי ואת צרכי מבלי לפגוע.

הבנה שכעס הוא רגש משני - כעס הוא רגש שבדרך כלל מסתתרים רגשות אחרים מתחתיו שאני לא רואה או מביע. מתחת לכעס בדרך כלל יושב איזשהו עלבון או כאב מאד גדול. כדאי להבין ממה נפגענו וללמוד לשוחח ולדבר על עצמנו. "אני נפגעתי כי..." במקום: "אתה לא בסדר כי...". המשפט השני מוביל להתגוננות ולהתקפה של הצד השני. ואילו המשפט הראשון נותן לאחר הזדמנות להבין מה הרגיש הצד השני. כשאנחנו משוחחים ומרגישים שמבינים אותנו, אנחנו בדרך כלל נירגע, כי נראה שלצד השני אכפת מאיתנו והוא מבין מה הרגשנו - וזה בעצם כל מה שאנו רוצים. שיחה כזו יכולה לקרב מאד וליצור אינטימיות בעקבות המריבה, במקום ליצור ריחוק, טינה ורצון לנקום.

היכולת להקשיב באמת ולהיות אמפטיים - כדי לסלוח באמת אנו חייבים לדעת להקשיב ולא רק להשמיע את מה שאנו רוצים לומר. להקשיב זה לתת לאדם השני להסביר את עצמו לגמרי מבלי לקטוע אותו, מבלי לחשוב כל הזמן על טיעונים שנגיד לו, ומבלי לנסות כל הזמן להשמיע, להוכיח, ולהיות עסוקים בצדקתנו וברצוננו לצאת החכמים יותר. להקשיב זה באמת להיות שם בניסיון להגיע להבנה. כדאי להסכים שכל אחד מהצדדים יביע עצמו עם הקשבה מלאה של הצד השני ואחר כך להתחלף. כל אחד חוזר על הנאמר כדי לוודא שהוא באמת הבין את דבריו של האחר. אמפטיה היא היכולת להבין מה שהשני מרגיש, לשים את עצמי בנעליו ולנסות להבין את נקודת מבטו מהפרספקטיבה שלו. זה לא מבטל את מה שאני מרגיש או חווה. זה מאפשר לי לצאת מעצמי ולהבין שאנשים מרגישים אחרת, חווים חוויות אחרות, ומפרשים את הסיטואציות בדרך שונה משלי.

id-100147970.jpg
צריך לדעת גם לריב (צילום: David Castillo Dominici, אתר FreeDigitalPhotos)

להבין מה חשוב יותר - עקשנות ורדיפה אחר הוכחת מי צודק, אינה מקרבת ואינה בונה יחסים. עלינו לחשוב מה יותר חשוב לנו: לקבל את הקרדיט שאנחנו הצודקים או לשמור על היחסים ולשמר קירבה, הבנה והדדיות. יש אנשים שמבקשים לשלוט באחרים ומתקשים לשחרר שליטה ולהבין שאין לנו שליטה על התנהגותם של אחרים.

לדעת לריב - מאד חשוב גם במריבה לזכור שהאדם שעומד מולנו הוא אהוב ולא אויב. ושגם למריבה יש גבולות וקוים אדומים שלא חוצים אותם. אנחנו לא רוצים לפגוע, להשפיל ולרמוס את האדם שמולנו. וגם לאופן הדיבור ולטונים יש משמעות. גם אם יש חילוקי דעות וכעסים יש דרך לתקשר ולפתור בעיות בצורה שתבנה את היחסים ולא תהרוס אותם. מילים נצרבות בזיכרון והרבה פעמים מהדהדות הרבה אחר כך. שימו לב באילו מילים אתם משתמשים ושימרו על התנהגות מכבדת בזמן ויכוח או מריבה. כמו שאנחנו אומרים לילדים שגם כשאנחנו כועסים אנחנו עדיין אוהבים. תזכרו את זה בפעם הבאה שבן משפחה מכעיס אתכם.

פרשנות - אנחנו מפרשים התנהגויות ומחליטים שזה האמת לאמיתה, מבלי לברר או לתת לצד השני את האפשרות להסביר את הצד שלו. אנחנו מספרים לעצמנו סיפורים על המניעים של האחר ועל התנהגותו ובטוחים שאין אופציה אחרת. ביירון קייטי ב"שיטת העבודה" מדברת על הסיפור שאנו מספרים לעצמנו ומציעה לשאול את עצמנו האם זו האמת? תנו הזדמנות לאחר להביע את עצמו. אל תתקבעו ותחליטו החלטות מבלי להקשיב ולהבין עד הסוף. יכול להיות שטעיתם, שהייתה אי הבנה. לעיתים האמונות שלנו על הסיטואציה הן רק אמונות ולא אמיתות. אנחנו ממהרים לשפוט ולהסיק מסקנות שהן הרבה פעמים שגויות. תנו הזדמנות לפרשנות אחרת.

שחרור כעס - אנחנו לפעמים חושבים שאם נמשיך לכעוס אנחנו למעשה מענישים את האדם השני. אבל למעשה אנחנו מענישים את עצמנו בכך שאנחנו שומרים על הכעס והטינה בתוכנו. כעס זה כמו רעל בגוף שעושה לנו רע ופוגע בנו. השחרור ממנו מקל עלינו ומאפשר לנו לחיות את חיינו בשמחה. יש הרה דרכים וטכניקות לשחרור מכעס וכדאי שנלמד לטפל בעצמנו וברגשותינו.

דוגמה אישית - מאד חשוב שנלמד את ילדנו להתמודד עם רגשות שליליים ולפתור קונפליקטים בצורה טובה. יחסים הם מורכבים ולא תמיד פשוטים. עלינו להבין שלעיתים יש התנגשות בין רצונות וצרכים. שלעיתים יש אי הבנות ולפעמים קורה שניפגע. התמודדות טובה שלנו תלמד את ילדנו להתמודד טוב יותר עם קונפליקטים בתוך המשפחה.

כאנשים בוגרים יש לנו את היכולת להסתכל על המצב ולראות את האדם העומד מולנו ולקבל את העובדה שאנחנו לא מושלמים. ביקורת לא מקדמת ורק מחלישה את האחר. אצבע מאשימה לא נותנת הרגשה טובה ולא מאפשרת להגיע להבנות. כשאני מדבר על עצמי אני בעצם לוקח אחריות על הרגשות שלי והרצונות שלי ומוכן לשתף את האהובים שלי ולהיות אמיתי וכנה.

יש אנשים שבטעות רואים בבקשת סליחה פגיעה באגו והשפלה עצמית, אולם ההיפך הוא הנכון! לבקש סליחה מאדם אחר מוכיח שאני אדם חזק, בעל יכולת להודות בטעות ולקחת אחריות על מעשים, וזו גדולה ענקית. כשאני בטוח במי שאני ומה שאני, כשאני יודע שאני בעל ערך ואדם טוב, אני מסוגל גם להודות שטעיתי או שפגעתי מבלי שזה יערער אותי. האדם שמולי יעריך אותי הרבה יותר על היכולת הזו שלי ונבנה ביננו יחסים שמושתתים על כנות, אמון והבנה הדדית. ומה יותר טוב מזה בעצם? וכמו שאומר הביטוי: "לטעות זה אנושי, לסלוח זה אלוהי".

נגה בירן, מנחת קבוצות הורים בכירה מהמרכז להורות ומשפחה במכללת סמינר הקיבוצים

תמונת שער באדיבות Danilo Rizzuti, אתר FreeDigitalPhotos


תגובות גולשים:

הירשמי לניוזלטר

הסקר

בהלת הקורנה
ביטול הלימודים ו המשק מוצדקים- אין ברירה
הגזימו עם הפניקה - בסך הכל וירוס
הזדמנות נהדרת לפסק זמן וחישוב מסלול מחדש
פחד אלוהים- סוף העולם הגיע

הצג תוצאות

התכנים הנצפים

 

מילות חיפוש: