בי וומן » כתבות » מיומנה של אם טרייה ועייפה

מיומנה של אם טרייה ועייפה 

מיומנה של אם טרייה ועייפה



, מדור: טורים אישיים
פורסם בתאריך: 17/06/2015

לכל אחד יש את האידיאל שלו בראש, של מה שהוא רוצה לעשות, איזה מסלול חיים הוא רוצה לעבור באיזה שלב ללמוד, באיזה להתחתן, באיזה להקים משפחה, יש כאלה גם שהמסלול לא פונה לכיוונים האלה בכלל. וכך גם אני..

הרי מי חשב שאמצא את עצמי בגיל עשרים ושתיים שכירה בכירה ברשת ניהול אורח חיים לא מוצלחת במיוחד אצל ילד מתוק וקטן בן חודשיים. כזה הבטוח בעצמו שאין שום דבר בעולם הזה לעשות חוץ מלהיות סביבו, הרי הגמדים שוטפים כלים, כביסות נכנסות למכונה מעצמם, ואוכל? מי צריך לאכול בכלל? שנדבר על הרצפה שלא מביישת רצפה של מוסך בעבודה שוטפת?

כשאמרו לי ״לאסוף״ כמה שיותר שעות שינה לא באמת הבנתי שגם 22 שנה של שינה לא היו מכסות כזאת כמות של עייפות. בתור אמא את מתפעלת בית שלם עם עייפות תמידית ויד אחת, יד שניה תמיד תפוסה אם זה בתינוק מתוק או בבקבוק מטרנה.

בנוסף את גם הופכת כמה פעמים ביום ללשכת התעסוקה ועובדת ב 4 עבודות אפשריות בדקה אחת - ליצנית, מפעילה וכו׳. כל זה זה פעילות עיסוק לילד מהרגע שהבקבוק נכנס לקערת מים קרים לקירור ועד שהוא פושר, וזה לוקח נצח!

לא אחת הסתובבתי ברחוב עם בני והעגלה והחמיאו לי על שרותי בייביסיטר, בזמן ההריון עוד הגדילו לעשות ושאלו אותי אם אני יודעת מי האבא.. ממתי גיל 22 הפך להלם אימהי בעייני הציבור?

ואז שואלים איך זה? ומה את אמורה לענות?
הרי את מחבקת לך תשעה חודשים כדור כזה, מן כדור שאולי רק כדור בראש יעיר אותך להבנה של מה שהולך עוד רגע לקרות פה.

img_01272654315.JPG
ממתי גיל 22 הפך להלם אימהי בעייני הציבור?

ים של תמונות בפייסבוק של ילד ניו בורן חתיך בהפתעה, ארוחות צהריים מבושלות באהבה ומתויגות באהובים, תמונות עם חגורת בטיחות איפור וצ׳ק אין(ים) שוברים..

רק האמהות שבינינו מכירות את האמת המהממת הזאת.

השקיות השחורות מסביב לעיניים שנוצרות כל שלוש שעות בקצב של 120 מ״ל, מכוסות במייק אפ ליציאות חובה של שישי כן שישי לא, ארוחה חמה שמיוצרת ביזע כי מה לעשות שתחליף חלב לא אוכלים לנצח?
וילד אחד שנשאר חתיך וגורם לנו להשמיע קולות שלא יביישו מחלקה סגורה.

אז מהרגע שהילד נרדם מתחיל לו מסע של סידור הבית שמשום מה כל שעה נהפך לבלאגן היסטרי אלוהים יודע איך, ומסע לכביסות לקציצת ירקות ובשר לתבשילים השונים וכל זה על קצות האצבעות כאילו אנחנו במארב בעזה. ועד שאת מתיישבת עם עצמך על הספה נושמת נשימה ראשונה וארוכה בדיוק אז גם הקטנצ׳יק משמיע נשימה ראשונה ארוכה מלווה בצרחת ״קמתי..״

כל הדבר הזה נעלם מתגמד נשבר ומתקפל על כל חיוך מתוק, על כל סיבוב חמוד עם הראש ועל כל מצמוץ או רפלקס..
הריסים האלה שהם מעלים ומורידים כאילו הם בתצוגת אופנה של ווג, או הפרצוף מלא ההבעה כאילו הם מתראיינים לעובדה עם אילנה דיין.

img_24571898.JPG
וכשכולם נרדמים מתחיל מסע הסידור

לחשוב שגם אנחנו היינו פעם כאלה, לתהות איזה מן ילד הוא יהיה? יעלמו המפרצים? יגדל לו האף? הוא יהיה בן טוב? אבא טוב? איזה ערכים הוא ייקנה לעצמו ממה שנקנה לו אנחנו? דעות פוליטיות ודעות על דת .. והוא עוד קטן ותמים ולא מבין שום דבר. אח שלי תמיד אומר לו כשהוא ישן- "היית צריך להיוולד תנין באפריקה, קשה להיות פה בנאדם בעולם הזה״

כרגע הוא מהמם נקי ויפה, ליופי הזה עוד יתווספו קמטי הבעה, קמטי לחץ ומצחיק לחשוב על זה אבל גם כתמי זקנה.
יום אחד ישב הוא המתוק הזה בתוך בית גדול עם אשה מיוחדת (מקווה) ויחשוב את אותם מחשבות על הילד שלו בעצמו..

אז נכון זה קשה לנהל בית פלוס אחד, אבל זה מספק לנהל בית פלוס אחד. אושר אין סופי , ממלא מקום בלב ענק ובלתי מוסבר.
אז איך זה להיות אמא צעירה בת כעשרים ושתיים במילה אחת-
עוצמה!!!


אז כן, אני נעמה , בשנות ה-20 המוקדמות , אמא צעירה שמנסה להיות אמא טובה, אשה עובדת, לומדת ומתוקתקת שמנסה להיות אשה טובה ובשלנית מעולה לבעל מושלם.


תגובות גולשים:

הירשמי לניוזלטר

הסקר

בהלת הקורנה
ביטול הלימודים ו המשק מוצדקים- אין ברירה
הגזימו עם הפניקה - בסך הכל וירוס
הזדמנות נהדרת לפסק זמן וחישוב מסלול מחדש
פחד אלוהים- סוף העולם הגיע

הצג תוצאות

התכנים הנצפים

 

מילות חיפוש: