בי וומן » כתבות » פוסט הגירה

פוסט הגירה 

פוסט הגירה



מאת: מערכת האתר, מדור: חוק ומשפט, דיני משפחה, נשים בחוק
פורסם בתאריך: 06/07/2020

השבוע שוחחתי עם חברה קולגה מוערכת, שתינו עוסקות בדיני משפחה ואם נחבר את שנות הניסיון שלנו יחד אז יש יותר מ 42 שנות ניסיון.

שוחחנו על כך ששיתנו מנהלות בימים אלו תיקי הגירה, אבל אף אחת מאיתנו לא הצליחה לזכור שנתקלה אי פעם בתיק הגירה בו גבר הוא המבקש להגר עם ילדיו. תיקי הגירה הם תיקים בהם אחד ההורים מבקשים לעבור למדינה אחרת יחד עם הילדים. אז בדקתי את הפסיקה, לא הצלחתי למצוא תיק אחד בו גבר היה התובע בתיק הגירה. ולא אני לא חושבת שזה קשור לעידן "המשמורת המשותפת" שהחל רק בשנים האחרונות. אני חושבת שזה נעוץ במנטליות ארוכת שנים שבה תפיסת העולם היא שהילדים יותר של אמא מאשר של אבא.

איזה אב יעלה על דעתו להגיש תביעה בה הוא דורש שילדיו יעברו איתו לארצות הברית כי קיבל שם עבודה טובה ופגש את אהבת חייו? מסתבר שאף אב. כל תיקי ההגירה הם ללא יוצא מן הכלל של אימהות שמבקשות לעבור עם ילדיהם, לנכס לעצמם את הילדים.

המסע הזה טומן בחובו חוויות משנות חיים, אויר אחר, מנטליות אחרת, כסף אחר, שפה אחרת. מסע חיים מרתק שעוסק בשינוי ומאפשר לאנשים לפתוח דף חדש במקום חדש. על פניו נהדר. אבל מה קורה כשיש ילדים? זה לא רק שאת עוברת, את עוקרת את ילדיך איתך. זה אכן יכול להיות אירוע מכונן ומקסים עבורם, הם ילמדו עוד שפה, יראו עולם. אבל אם עקרת אותם והרחקת אותם מאביהם, מה יועילו להם שפה וחוויות? הלב החצוי, העובדה שדמות אביהם אינה נוכחת בחייהם על כל המשתמע מכך מהווה פגיעה עצומה בזהות העתידית שלהם, בגדילה שלהם. בבניית האני, ביצירת היחסים העתידיים. ילדים צריכים אמא ואבא. גם אב עסוק אבל מצוי באותה טריטוריה, עדיף על אין אבא בכלל. מרחק מאות מיילים במטוס.
ייפ, או פייסטיים, אי אפשר להריח את הראש של הילדים שלך אחרי מקלחת כשהם בדרך למיטה בסקייפ, אי אפשר לנשום אותם תוך כדי חיבוק מוחץ אחרי יום קשה שעברו בגן או בבית ספר, אי אפשר לצעוק על המורים שלהם בעברית ברורה כשמתנכלים להם בבית ספר, או קיבלו ציון לא משקף מאמץ, אי אפשר ...פשוט אי אפשר.

זה הופך אותם לאחרים, זה הופך את האבא לאחר. משהו בתוכו עמוק בפנים עצוב בכל רגע נתון. חוץ מחגים או פעם ברבעון כשהוא רואה אותם. עבור מי זה טוב? איך זה הוגן? גם אם האם תשלם על הטיסות, איזה עוולה הכסף הזה יתקן?
אני לא חושבת שנקטתי הרבה פעם עמדה נחרצת כמו שהעמדה שלי בתיקי הגירה נחרצת. גם בשינויים הגדולים ביותר שקרו בדיני משפחה בעשור האחרון שיניתי את דעתי לא מעט התלבטתי על הגדר בסוגיות לא מעטות.

אבל בסוגיה הזו אין על מה להתלבט. אין כאן טובת הילדים. כן, הורים צריכים להקריב את החלומות שלהם כי הם לא לבד. מהרגע שעשית ילד עם משהו, לא את לא יכולה ללכת אחרי הלב שלך למדינה אחרת כי ילד זה לא מטען שאת יכולה לקחת אותו איתך. הוא לא רק שלך.

והכי מזעזע, שבמחקר פסיקתי ראיתי שבתי המשפט נותנים אישור לאימהות להגר ממש כמו פעם לפני שהכירו במשמעות של האב בחיי הילדים. כאילו אין מחקרים שמסבירים את טובת הילד ואת חשיבות שני ההורים בחייו.
והמבחן הוא : "מבחן המעשה העשוי". מה יקרה לילד אם... אימו כבר היגרה ולקחה אותו איתה. נהדר. מה המסקנה? שהאב יפגוש 4 פעמים בשנה והילד יבוא לחופשות, הוא לא יפגע. ונאשר הגירה.

הוא לא יפגע? באמת?
הצד השני שלי בתיק הזה קולגה ותיק מסתובב זחוח. בטוח שינצח. אבל זה לא עניין של תיק זה או אחר זו מהפכה שחייבת להתחיל היום! כמו ששינינו את "הסדרי הראיה" והפכנו אותם לחלוקת זמני שהות, כמו שאנחנו דורשים שוויון. גם כאן משהו חייב להשתנות ומהר, לפני שעוד ילד יישאר בלי אבא על ידו.
אני מתכוונת להילחם. עבור הילדים בתיק הזה ועבור כל הילדים שאמא שלהם תרצה להגר בעתיד עד העליון!

עו"ד איימי בכור בוני.

inbal.jpg
צילום ענבל מרמרי


תגובות גולשים:

הירשמי לניוזלטר

הסקר

בהלת הקורנה
ביטול הלימודים ו המשק מוצדקים- אין ברירה
הגזימו עם הפניקה - בסך הכל וירוס
הזדמנות נהדרת לפסק זמן וחישוב מסלול מחדש
פחד אלוהים- סוף העולם הגיע

הצג תוצאות

התכנים הנצפים

 

מילות חיפוש:
משפחה, פרידה , גירושין,עו"ד איימי בכור בוני.