בי וומן » כתבות » אנחנו יורות לעצמנו ברגל

אנחנו יורות לעצמנו ברגל 

אנחנו יורות לעצמנו ברגל



מאת: מערכת האתר, מדור: יחסים וזוגיות
פורסם בתאריך: 18/11/2020

אנחנו במאה ה-21 בתקופה רגישה ומלאת שינויים, גם כאלה שלצערנו החזירו אותנו הנשים להיות אחראיות במאת האחוזים לנהל את משק הבית ולהיות האחריות כמעט הבלעדיות על רווחתם של הילדים. ואנחנו עדיין צועקות שאנחנו רוצות שוויון, שוויון בתור נשים- עם שכר זהה לזה של הגברים, עם אפשרויות תעסוקה זהות, דורשות שלא יחזירו אותנו אחורה לשנות החמישים של המאה הקודמת. ועם כל הקדמה הזו וההתקדמות שעשינו בתור אנשים בכלל ובתור נשים בפרט, עדיין דווקא אנחנו אלה שיורות לעצמנו ברגל.


מי אמר שהנשים הן אלה שצריכות להישאר בבית?

נכון, הסטטיסטיקות מראות שגברים עדיין מרוויחים יותר, שאם צריך להישאר מהבית עם הילדים מכל סיבה שהיא רוב הסיכויים שזו תהיה אמא שתישאר מאשר אבא. הדרישה שלנו להרוויח אותו הדבר ולעבוד בשביל זה באופן זהה היא לגיטימית לגמרי, אבל מה אנחנו עושות בשביל לעשות את זה? בעיקר מתלוננות! אנחנו נשארות בבית ומתעצבנות שהוא "שוב הלך לעבודה ואנחנו נשארנו" אנחנו מרוויחות פחות כי אנחנו עובדות פחות אבל כשזה מגיע לבחירה מי ישאר בבית או מי יעבוד פחות אנחנו הראשונות שמוותרות. ולמה? השינוי לא יבוא מלהתעצבן או להתלונן. הוא יבוא כשאנחנו נגיד די ונשנה את הגישה. הוא יבוא כשאנחנו בתור נשים נתחיל לא רק לדרוש אלא גם ליישם. והתקופה הזו היא תקופה אידיאלית עבור זה כי כשכמעט 80 % מהמשק עובד מהבית וגם הגבר נמצא באותו מצב כמו האישה- זה הזמן לעשות את השינוי.

רוצה לעבוד יותר? תעבדי יותר!


העבודה שלך לא פחות חשובה, הקריירה שלך לא פחות חשובה וגם לא ההתפתחות האישית שלך. הוא מרוויח יותר? יכול להיות. אבל זה בעיקר כי הוא יכול יותר. לעבוד יותר, לצאת יותר, לעשות פחות בבית. אז תייצרו שוויון בבית. תחלקו את המשימות, תחלקו את זמן העבודה- לא יותר לו או יותר לך, אלא שווה בשווה. נתוני פתיחה שווים ותנאים שווים הם ההתחלה הרצויה והנדרשת בהשגת שוויון
לא רוצה להיות המטפלת העיקרית של הילדים? אל תהיי!
נכון, את סחבת אותם תשעה חודשים ואת ילדת אותם וסביר להניח שהיית המטפלת העיקרית שלהם בשנה הראשונה, אפילו בשנים הראשונות. אבל הם כבר לא תינוקות ואת לא לבד במערכה. כמו שיש אמא יש אבא וילד צריך את שני ההורים שלו. אם את מרגישה שרוב הטיפול בילדים נופל עלייך בדקי למה זה קורה. לרוב זה בגלל שאנחנו פשוט לוקחות את זה באופן טבעי ומובן מאליו על עצמנו ולא משחררות את השליטה והטיפול לבן הזוג. אז שחררי! אל תקבעי עובדות בשטח אלא דברי איתו וסדרו את השבוע כך שגם הוא עם הילדים ועם הבישולים ועם הכביסה ועם כל מה שקשור בגידול הילדים ובמשק הבית. אם את לא רוצה שזה יהיה התפקיד שלך- אל תיקחי אותו על עצמך.

למילים יש כוח:

יכול להיות שבשטח את פועלת בצורה אחרת, אבל איך את מתבטאת עם חברות? עם משפחה? אפילו ברשת החברתית? אנחנו רואות, עדיין, פוסטים ששואלים "בן הזוג שלך עוזר בבית?" או כאלה שכותבות בצחוק שהן מחפשות גבר עשיר שיסדר אותן. חלק נכבד מהשוויון הוא מאוד פשוט וקל ליישום אבל קודם צריך להפנים אותו- אתם שווים! אם מערכת היחסים ביניכם לא שווה כאן מתחילה הבעיה וכאן גם נמצא הפתרון. הוא לא צריך לעזור לך בבית פשוט כי זה גם הבית שלו. כשאת שואלת אחרות אם הוא עוזר- את מציגה מראש תמונה של אי שוויון- מצב בו את מנהלת את הבית והוא עוזר כשהוא יכול. התמונה האמיתית והנכונה צריכה להיות שמשק הבית מנוהל על ידי שניכם עם חלוקת תפקידים שווה. את לא עוזרת לו והוא לא עוזר לך. וזה הזמן גם לספר לך שגבר עשיר לא יפתור לך שום בעיה וגם לא יסדר לך את החיים. הוא מרוויח יותר מהסיבה הפשוטה שהוא לא מוותר לא על הקריירה שלו, לא על ההתקדמות שלו בעבודה ובטח שלא על ההתפתחות האישית שלו. אז הגיע הזמן שגם את תפסיקי לוותר. והדבר הראשון שאת צריכה, שאתן צריכות, שאנחנו צריכות הוא להפסיק את הדיבור המפלה והאי שוויוני הזה. להפסיק עם שאלות כאלה, עם פוסטים כאלה ובכלל לשנות את המילים שאנחנו בוחרות בהן. הדבר השני הוא לשבת לשיחה עם בן הזוג ולסדר את מערכת היחסים שלכם כך שתהיה שוויונית. ואז להתחיל להציב גבולות- אבל קודם כל לעצמך.

השינוי שאנחנו רוצות, תלוי בנו. אז הגיע הזמן שנתחיל לייצר וליצור אותו, ויפה שעה אחת קודם.


הכותבת, מור קדר, היא עובדת סוציאלית, יועצת זוגית ומשפחתית ויועצת בתחום המיניות עם בני נוער



יחצ
126225912_279775083477604_2738932558481658155_n.jpg


תגובות גולשים:

הירשמי לניוזלטר

הסקר

בהלת הקורנה
ביטול הלימודים ו המשק מוצדקים- אין ברירה
הגזימו עם הפניקה - בסך הכל וירוס
הזדמנות נהדרת לפסק זמן וחישוב מסלול מחדש
פחד אלוהים- סוף העולם הגיע

הצג תוצאות

התכנים הנצפים

 

מילות חיפוש:
פמיניזם,קריירה,זוגיות