Less(bians) is More -
גרסה להדפסה - (לגרסה הרגילה לחץ כאן)
מאת: מערכת בי-וומן /
בתאריך: 05/05/2010 / מדור: טורים אישיים
Less(bians) is More
כאשר צפונית מגיעה לאזור הצפון, בעל כורחה היא נלקחת למקומות
מיינסטרים (חוץ מ-HM זה בעל כורחי). אבל הפעם החלטתי ללכת על בילוי אלטרנטיבי-חד מיני
באיזור תל-אביב על מקומות בילויה.
לאחר בירה וג'וני ווקר, אני וחברי משכבר ימים
יצאנו לדרך. יותר נכון, ירדנו קומה אחת ומצאנו, את עצמינו מוקפים ב-95 אחוז נשים מכל
גווני הקשת ומידת החזיות. סביר להניח שלא ניתקל במגוון כה רחב בפאב של סטרייטים. בעצם
מה שהיה משותף לכולן הוא לא גילן, צבע שיערן או גופיית סטרפלס פרחונית כזאת או אחרת,
אלא שהן כולן היו מאוד משוחררות, נטולות עקבות ועיסוקן העיקרי בניגוד לנשים
הטרוסקסואליות לא היה למצוא חן בעיני סביבתן הקרובה. מה הופך את הנשים הלסביות לכל כך
שונות מהסטרייטיות?
אין ספק שלסבית או הומוסקסואל עוברים חוויות שבעתיים קשות
מהטרוסקסואל משום שאנו חיים בחברה הומופובית אשר מעודדת יחסים הטרוסקסואלים. זה
מתבטא במודל ההורי הראשון שלנו שאלו הם הורינו מולידנו, לאחר מכן הטלוויזיה,
הפרסומות, הספרים הרשימה היא אינסופית. לא רק שאדם עם נטיות חד-מיניות נאלץ להתמודד עם
בעיות שכולנו מתמודדים עימן, אלא בנוסף הוא צריך להתהלך בתחושה שהוא אחר כלומר בודד.
החברה שלנו משדרת שלהיות הטרוסקסואל משמע אושר ו"נורמאליות". רובינו מאמינים בזה
ומנציחים זאת באמצעות ההתנהגות שלנו.
במסגרת עבודתי, בילויי וחבריי לא יצא לי
להתוודע לחברה ההומוסקסואלית וזאת אולי אחת החוויות היותר מהותיות אשר עברתי בהקשר
זה. קשה לתאר או להסביר אווירה אבל זה מה שעשה את כל ההבדל ממקום תל-אביבי פוזאיסטי
טיפוסי. לא הרגשתי את ההרגשה התל-אביבית הישנה נושנה של שוק בשר אלא מתירנות מעודנת.
חלק מהבנות ישבו על הבר וחלק רקדו. המקום לא ענק אבל גם לא מרתף.הייתה שם תחושה של
ביחד אבל לחוד. לא צריך להעדיף את בני מינך בשביל להפיק הנאה צרופה מהמקום. אוי בנות ,
אנחנו צריכות ללמוד מהן כל כך הרבה. הן היו לבושות בצורה מגניבה אבל לא מתאמצת. לא
הייתה תחושה שקיימת בברים של הטרוסקסואלים של שיווק עצמי מופרז. הן היו חינניות,
בטוחות בעצמן ולא קרנו מחשיבות עצמית. לא הייתה תחושה של פלישה למרחב המחייה שלך, כפי
שזה קורה עם זכרים בד"כ. אפילו הדרך שלהן ליצור אינטראקציה סמי-חברתית היא אחרת. אחת
ניגשה אלי בחינניות ושאלה אותי :"את שוטרת?" כל זה מלווה בחיוך בוהק ולא בפוזה של ערס
מצוי. עלמה אחרת פשוט אמרה לי "היי" בלי פוזות, בלי טיזינג ממושך של שעות על גבי שעות
וללא מאמץ. אין לי שמץ ומושג מהיכן לקוח הביטחון העצמי שלהן אבל לא הייתי מתנגדת שילוו
לי קצת . אישה סטרייטית יכולה להידלק על גבר אבל היא בחיים לא תיזום גם אם הוא יעמוד
מ"מ ממנה עם שלט של "בואי נעשה את הקאמה סוטרה קדימה ואחורה". היא תעשה לו טיזינג עד
שתצא לה הנשמה, אבל חס וחלילה היא לא תקום ממקום מושבה ותיגש אליו. מה שראיתי בפאב היה
עוצמה נשית בהתגלמותה. בלי משחקים מיותרים, בלי פלירטינג של שעות אלא ישירות לשמה.
כל אחד מאיתנו שבוי במוסכמות חברתיות בין אם זה בא מהבית או מהחברה. למרות המתירנות
של שנות ה-2000 קיימת הרבה צרות אופקיו לגבי החברה ההומוסקסואלית. כאישה שלא מגיעה
מהאזור הכי מתירני, עובדת בעבודה חינוכית ולומד במוסד מוכר הנני רוצה להצהיר קבל עם
ועדה שחבל שלא חוויתי את החוויה המדהימה הזו לפני. זאת הייתה חוויה מאירת עיניים של
אותנטיות פתיחות ובעיקר המון אהבה. העדפתן המינית איננה הדרך המרכזי בסיפור אלא
הגישה שלהן. זוהי חברה שמקבלת אותך בזרועות פתוחות בלי שאלות תחקירים או שיפוטים. לא
צריך להיות חריג או מיוחד בשביל להרגיש בבית. כשאנחנו מגיעות לפאב אנחנו צמאות לתשומי
של זכר שרק יסתכל לכיוון שלנו או יחייך. מטרת בואך לשם מגיעה פחות ממקום של אגו אלא
יותר בשביל הנאה, התנסות וההבנה שבאמת כולנו דומים ושווים.
* לינק ישיר לכתבה: "