רשלנות רפואית בלידה - גרסה להדפסה - (לגרסה הרגילה לחץ כאן)
מאת: מערכת האתר  /  בתאריך: 13/04/2011  /  מדור: רפואה, לידה, חוק ומשפט
 

המאפיינים המיוחדים של תביעות רשלנות רפואית בלידה ועיגונם בחוק ובפסיקה.
תחום הרשלנות הרפואית בשלבי ההריון והלידה הינו תחום בעל מאפיינים מיוחדים, השונים מתחומי רשלנות רפואית אחרים והייחודיות של תחום זה באה לידי ביטוי, בין היתר, בחוק ובפסיקות בתי המשפט.


כך, למשל, סעיף 13 לחוק זכויות החולה קובע את עיקרון ההסכמה מדעת, לפיו לצורך מתן כל טיפול רפואי, יש לקבל את הסכמתו המושכלת של המטופל. כלומר, סעיף זה חל על כל תחומי הרפואה ועל כל טיפול רפואי שניתן למטופל. יחד עם זאת, סעיף 316 לחוק העונשין קובע כי אין להפסיק הריון של אישה, אלא אם התקבלה הסכמתה המפורשת לכך. הנה כי כן, בשל העובדה שטיפול רפואי במסגרת הליך ההריון והלידה עשוי להשפיע על חייהם של שני בני אדם (היולדת ועוברה), קיימת הוראה ספציפית המיוחדת להליך זה, אשר מתווספת להוראה הכללית המעוגנת בדין, כמפורט לעיל. לא זו אף זו, יש להדגיש כי העונש שמטיל החוק הפלילי בשל הפסקת הריון של אישה הינו חמש שנות מאסר, אלא אם ההפסקה נעשתה במוסד רפואי מוכר, כהגדרתו בחוק ולאחר שוועדה רפואית מיוחדת אישרה את ביצוע ההפלה, והכול בכפוף לקבלת הסכמתה מדעת של האישה, כאמור.
לא למותר לציין כי הוראות הדין המיוחדות להפסקת ההריון נובעות אף בשל העובדה כי בנוסף לסיכונים הגופניים הקיימים בביצוע הפלה (עקרות, הפלות חוזרות, הפרעות במחזור ועוד) ישנם גם סיכונים נפשיים מהם עלולה האישה לסבול, לאחר הפסקת ההריון. נשים רבות אינן מודעות לסיכונים הנפשיים המתלווים לביצוע ההפלה ועל כן המחוקק עשה כל שביכולתו על מנת שמידע זה יימסר לאישה, טרם ביצוע הפסקת ההריון. כך, מדברי ההסבר לפרק הפסקת ההריון בחוק העונשין עולה כי מטרת המחוקק הייתה לא רק שאותה אישה תמסור את הסכמתה להפלה, אלא שהוועדה הרפואית תשתכנע ותוודא כי ההסכמה ניתנה רק לאחר שהאישה הבינה את כל התוצאות האפשריות של ההפלה וסיכוניה, הן הפיסיים והן הנפשיים.

הדוגמא שלעיל הנה אחת מיני דוגמאות רבות של הוראות חוקיות ספציפיות, אשר חלות רק על ההליכים הרפואיים המתרחשים במהלך ההריון והלידה. כאמור, בנוסף לאיפיון המיוחד שקיים בחוק בכל הנוגע לתחום זה, גם הפסיקה עסקה רבות בסוגיות העולות בהקשר זה. אחת הדוקטרינות העיקריות שנוצרו על ידי בית המשפט הינה דוקטרינת ההולדה בעוולה (wrongful life), אשר נולדה בעקבות דיון בתביעות רשלנות בלידה, שהוגשו על ידי הוולד ו/או הוריו, במסגרתן הועלו טענות כנגד עצם הולדתו של הוולד או כנגד הולדתו עם מומים. אחד הגורמים להתפתחותה של הדוקטרינה האמורה וההכרה בזכותם של התובעים לקבל פיצוי מהמוסד הרפואי הרשלן בגין נזקיהם של ההורים ו/או הקטין, הוא ההתפתחות הטכנולוגית, אשר מאפשרת לרופאים לקיים בדיקות במהלך ההריון ולגלות מומים בעובר לפני יציאתו לאוויר העולם ותוך כדי כך למנוע לידה של תינוק בעל מומים.

ודוק, אם נשלב את עיקרון ההסכמה מדעת המורחב שחל במהלך ההריון ומעוגן בחוק, כמפורט לעיל, יחד עם ההכרה בזכות התובעים לפיצוי על פי דוקטרינת ההולדה בעוולה, הרי שמוטלת חובה על הרופאים ליידע את האישה ההרה אודות קיומן של בדיקות לאיתור מומים בעוברה ובהמשך לכך לאפשר להורים להגיע להחלטה האם ברצונם ללדת את העובר, במידה וממצאי הבדיקות העלו כי הוא יוולד עם מומים. סטייה מהחובה האמורה, עשויה להקים להורים ולצאצאם עילת תביעת רשלנות רפואית בלידה.

על רקע האמור לעיל, ניתן ביום 5.1.2011 פסק דין על ידי בית המשפט המחוזי מרכז, אשר קיבל תביעת רשלנות רפואית בלידה שהוגשה על ידי זוג תאומים והוריהם כנגד בית חולים וחמישה נתבעים נוספים. השתלשלות האירועים שהובילו להגשת תביעת רשלנות רפואית בלידה דנן החלה כבר בשנת 1999, עת ילדה התובעת את ביתה הבכורה בבית החולים הנתבע. כך, במהלך השנה הראשונה לחייה, אובחנה התינוקת כסובלת מפגיעות מוחיות קשות שמקורן לא היה ידוע ואשר הובילו למותה בטרם עת, בגיל שמונה בלבד. לאחר מספר שנים הרתה האישה פעמיים נוספות אולם הפעם הסתיימו ההריונות ללא כל סיבוכים בלידת בת ובן בריאים ושלמים.

דע עקא, שנה לאחר לידת התינוק הבריא, נכנסה האם להריון נוסף, נשוא תביעת רשלנות רפואית בלידה דנן. במסגרת התביעה טענו התובעים כי בשל רשלנות הנתבעים נולדו התאומים, כשהם סובלים ממחלות מוחיות קשות. על פי כתב התביעה, הפר הצוות הרפואי של בית החולים את החובה החוקית המוטלת עליו להעניק טיפול רפואי רק לאחר קבלת ההסכמה המושכלת של המטופל. ודוק, טענת התובעים הינה כי אילו היה נמסר להם כי ישנו סיכוי שהתאומים יחלו במחלה בעקבותיה נפטרה ביתם הבכורה, או מחלה דומה אחרת, הם היו מפסיקים את ההריון עימם. לא זו אף זו, לדידם, לא בוצעו בתאומים בדיקות שנועדו לאתר את המחלה בה לקתה המנוחה, זאת על אף שהצוות הרפואי היה מודע לעברה הרפואי של האם ולעובדה כי קיימת אפשרות שאותה מחלה שהובילה למות ביתה הבכורה עשויה להיות גנטית.
לטענת הנתבעים אין כל רשלנות רפואית בלידה מצידם, משום שהובהר להורים כי קיימת אפשרות, בשיעור של עשרים וחמישה אחוזים, לפיה ילקו צאצאיהם העתידיים במחלה המוחית שגרמה לפטירת ביתם הכורה. אולם, למרות ידיעה זו, ביכרו ההורים ללדת את התאומים, כמו גם את שני ילדיהם הנוספים. עוד נטען בכתב ההגנה כי המעקב אחר הריונה של האם היה מקצועי לאורך כל הדרך ועמד בקנה אחד עם הסטנדרטים הרפואיים המקובלים בנסיבות דנן.

על רקע טענות ההגנה הגישו הנתבעים הודעת צד שלישי כנגד ההורים, לפיה הם נושאים באחריות לנזקיהם של התאומים בין היתר משום שנמנעו מפניה למרפאה מיוחדת להריונות לסיכון גבוה ולא פנו לקבלת ייעוץ גנטי.

בית המשפט מסתמך על פסיקות קודמות שעסקו בדוקטרינת ההולדה בעוולה וקובע כי נסיבות המקרה מתאימות להחלתה של הדוקטרינה, כך שמצבם הרפואי של התאומים מביא למסקנה כי מוטב היה אילו לא היו נולדים. בית המשפט מקבל את תביעתם של התובעים לגבי חלק מן הנתבעים וקובע כי נפל פגם חמור במתן הייעוץ להורים, באופן המוביל את בית המשפט לפסוק כי הופר עיקרון ההסכמה מדעת בעניינם, כך שאילו היה נפרס בפניהם מלוא המידע הרפואי הרלוונטי, הם היו מפסיקים את הריון התאומים.

הכתבה נערכה על ידי צוות אתר Lawtip – פורטל משפטי בתחום הרשלנות הרפואית.
* אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לכך.


 

* לינק ישיר לכתבה: "רשלנות רפואית בלידה"
http://www.bwoman.co.il/articles/news/ex/index.php/2011/04/13/785.html

www.Bwoman.co.il