<?xml version="1.0" encoding="utf-8" ?>
<rss version="2.0" xmlns:dc="http://purl.org/dc/elements/1.1/">
<channel>


<title>כתבות בי-וומן</title>
<link>http://www.bwoman.co.il/articles/news/ex/index.php</link>
<description>כתבות בי-וומן</description>


<language>he</language>
<generator>CuteNews.RU 2.5.4</generator>

<title><![CDATA[החברות שלך עוזרות לך?]]></title>
<link>http://www.bwoman.co.il/articles/news/ex/index.php/2009/02/09/181.html</link>
<description><![CDATA[האמת היא שלחברות שלך יש רק כוונות טובות. לפחות למרביתן. הן רואות כמה כואב לך, הן רואות שאת סובלת, רואות שאת בוכה והן רוצות לנחם אותך. הן רוצות שתרגישי טוב יותר, הן רוצות שתתגברי ותמשיכי הלאה. החברות שלך עושות לך נזק הם אומרות לך...]]></description><item>
<author><![CDATA[ימית]]></author>
<link>http://www.bwoman.co.il/articles/news/ex/index.php/2009/02/09/181.html#comment1</link>
<description><![CDATA[היי שרון אני מאוד אוהבת את מה שכתבת כאן והדגשת כאן נקודות מעניינות כמו &quot;תנו לו להוביל&quot;<br /><br />העיניין הוא שהאם צריך באמת לתת לגבר להוביל???<br /><br />ואם הוא מתבייש וכן מעוניין בי ואמור להתקשר אליי ולא מתקשר...אז זה לא נותן לי ברירה אחרת אלא להתקשר אליו ואז אני המובילה,אני היוזמת,כי הוא לא גבר שיוזם.<br /><br />מה לעשות במקרה כזה?לדעתך הגברים חייבים להוביל תמיד? ומה עם היוזמה והבחירות של הנשים?]]></description>
<pubDate>Tue, 10 Feb 2009 23:03:48 +0200</pubDate>
</item><item>
<author><![CDATA[<script>
document.write("<a href=mailto:"); document.write("tmiramagen6"+"%40"); document.write("hotmail.com>תמירה</a>");
</script>
<noscript>
<a href="mailto:tmiramagen6 at hotmail dot com">תמירה</a>
</noscript>]]></author>
<link>http://www.bwoman.co.il/articles/news/ex/index.php/2009/02/09/181.html#comment2</link>
<description><![CDATA[שלום לך<br />קראתי את כתבתך בעיון. היה לי חבר, שהידע האינטלקטואלי שלי הפריע לו. במקום שימשך אלי כי יש לי ידע, אני אשת שיחה מעניינת, עצבן אותו שידעתי לפעמים דברים שהוא לא ידע.וזה לא שהוכחתי לו כל הזמן שאני הכי חכמה. נתתי לו להוביל -התייעצתי איתו לאן כדאי לסע, לצאת מה דעתו? הוא כעס שהוא צריך להחליט. הוא העברי עלי בקורת כל הזמן על דעותי, שאני בקוריתית (אסור לי להביע את דעתי) . צדקת בדבר אחד. הייתי חלשה, נתתי לו להרגיש שאני עושה אותו מלך במקום ההיפך, הוא ידע שאני אוהבת אותו ורוצה לראות אותו כל יום. מאחר והיה טפוס דכאוני, לא ידעתי למה לצפות. רגש קהה הרבה פעמים, חוסר התייחסות, אדישות, חוסר תשומת לב, הערות, נזיפות, בקצור התעללות נפשית. את השעור הזה למדתי. אני אשה נאה, מעניינת, חברותית (יש לי גם חסרונות( אבל הקשר הזה הרס אותי. למדתי שהייתי כנועה מדי. כל פעם שנפרדנו, לא בקשתי לחזור אליו. פה אני עקשנית. הוא תמיד בקש. עד שפעם אחת נעלם ולא חזר. <br />טוב הלב שלי , ההתחשבות בצרכיו וברצונותיו הרסו אותי.<br />גבר לא צריך תמיד להוביל. גם אשה יכולה להוביל לפעמים.<br />אין חוקים. החוקים הם שאת סובלת שמתייחסים אלייך כמו לזבל כי נתת, ולקח לי כמעט שנתיים להרפא.<br />תודה]]></description>
<pubDate>Sun, 15 Feb 2009 00:59:11 +0200</pubDate>
</item><item>
<author><![CDATA[עמליה]]></author>
<link>http://www.bwoman.co.il/articles/news/ex/index.php/2009/02/09/181.html#comment3</link>
<description><![CDATA[השאלה איך עושים את כל זה ?]]></description>
<pubDate>Mon, 23 Feb 2009 04:48:40 +0200</pubDate>
</item>
</channel>
</rss>
