חני בורנשטיין

בעולם המערבי קשה למצוא אנשים שלא נמצאים רוב חייהם בשליטה. ואצל אנשים רבים היכולת להיות בשליטה היא אידיאל.
אם אנחנו מסתכלים בטבע, בעלי החיים נמצאים בשליטה רק כאשר חווים איום. הגוף שלהם נדרך. השרירים שלהם מתוחים על מנת שהתגובה לסכנה תהיה מיידית.
אם אנחנו מסתכלים על תינוקות. הגוף שלהם רפוי לגמרי. הם ספונטניים, קלילים וטבעיים. כאשר תינוק חווה איום הוא מקשיח את גופו ובעצם נכנס לשליטה.
בעצם כאשר אנחנו בשליטה אנחנו בכוננות. אנחנו בכוננות לתגובה מיידית לאיום פוטנציאלי. זה אומר שבגלל שחווים איום תמידי על הקיום שלנו אנחנו לא מצליחים להרפות ולשחרר. אנחנו חווים את העולם כמקום שרוצה להרע לנו. כמקום מסוכן ולא ידידותי וחיים עם מתח רציף שמתבטא בסופו של דבר כבעיות פיזיולוגיות בגופנו.
כשנולדנו כולנו היינו קלילים ורפויים. מה בעצם קרה לנו שפיתח בנו את הצורך האובססיבי שלנו בשליטה? מהו האיום המתמיד שאנחנו חיים בצילו שבעצם מונע מאיתנו את היכולת להתמסר, להרפות ולהירגע באמת?
כשאנחנו נולדים אנחנו נולדים עם צרכים פיזיים וצרכים רגשיים. הצרכים הפיזיים הם אכילה, שתיה, שינה ועוד. הצרכים הרגשיים הם חום ואהבה ללא תנאי, מגע עיניים, גבולות ברורים אך לא נוקשים ועוד. בדרך כלל ההורים שלנו שמים דגש מאד גדול על הצרכים הפיזיים שלנו ושוכחים את הצרכים הרגשיים שלנו.
הצורך הרגשי הבסיסי ביותר שלנו – הוא להרגיש אהובים ללא תנאי. כתינוקות אנחנו תלותיים בהורים שלנו. ללא ההורים שלנו אין לנו את היכולת לשרוד לבד. כאשר תינוק מרגיש אהוב ללא תנאי. מרגיש אהוב בגלל מה שהוא – הוא יחוש בטוח בהישרדות שלו ויוכל להתפתח לבוגר בריא בנפשו שמסוגל לחיות את חייו מתוך מנוחה וקבלה.
אך, כאשר תינוק אינו מרגיש אהוב ללא תנאי. כאשר תינוק חווה מתח בסביבה הקרובה שלו. קוצר רוח לבכי שלו. ביקורת על ההתנהגות שלו ועוד תגובות לא מקבלות מצד הסביבה הקרובה לו – הוא חווה איום. כיוון שבמוח הילדותי שלו הוא קולט שאינו מסוגל לשרוד ללא ההורים שלו. והוא חש חוסר ביטחון לגבי הרצון של ההורים שלו בו. התינוק מתרגם זאת לפחד שאם לא יהיה בסדר הסביבה תנטוש אותו והוא לא ישרוד. מה שמפתח אצלו פחד הישרדותי על הקיום שלו.
כאשר התינוק, קולט שהסביבה לא מרוצה ממה שהוא. ולא בדיוק אוהבת חלקים ממנו לדג' את הבכיינות שלו, את התלותיות שלו את החולשה שלו. את הצרכים שלו ועוד – הוא מתחיל לשנות חלקים בעצמו. הוא לוקח את הרצון שלו שהסביבה תאהב אותו בדיוק כפי שהוא ומדחיק אותו. מה שמתחיל לנהל לו את החיים זה הרצון שלו לשרוד חברתית. ואם הוא לא יכול לשרוד בגלל שאוהבים אותו. הוא מתחיל לשנות את עצמו ומנסה ליצור מצב שבו הסביבה שלו תצטרך אותו. מתוך הנחה, שאם הסביבה שלו תצטרך אותו היא לא תנטוש אותו ואז הקיום ההישרדותי שלו בטוח.
בשביל לוודא שהסביבה תצטרך אותו הוא נכנס לשליטה. מתחיל להסתיר חלק מהרגשות שלו. מתחיל להיות בסדר. מנסה לתת לסובבים אותו. מסתיר את החולשות שלו. מפסיק לבקש והופך להורה של עצמו. הוא נותן ועוזר וכל הזמן מנסה להיות בסדר עם הסביבה. שלא יבואו אליו בטענות.
הבעיה היא, שהצרכים הרגשיים שלו, עדין לא קיבלו מענה. הרגשות שלו בעצם תקועים בצרכים רגשיים ילדותיים מגיל צעיר מאד. אך כיוון שהוא חי בשליטה מתמדת. כיוון שמה שמנהל לו את החיים זה הרצון שהחברה תצטרך אותו הוא לא יכול לבטא את החסרים שלו ואת הרגשות שלו – מפחד שאם החברה תגלה באמת מהם הרצונות שלו ומהם הצרכים שלו בחום, באהבה, במילה טובה, בחיוך ובמגע היא תוקיע אותו.
הפחד הזה שהחברה תגלה באמת מהם הצרכים שלו גורם לו להיות יותר ויותר בשליטה. דבר שמונע ממנו להיות בקשר קרוב ואינטימי. דבר שגורם לו לתחושה פנימית של חוסר חיבור. דבר שמביא אותו לבדידות קיומית. לרוב כל מה שמתרחש בתוך הנפש פנימה הוא לא מודע ומתפרץ בסופו של דבר בבעיות פסיכוסומאטיות.
על מנת לחוש אהוב ורגוע. על מנת לחיות חיים בריאים, אנחנו חייבים ללמוד לשחרר שליטה. אנחנו חייבים ללמוד לחשוף את הרגשות הכי פנימיים שלנו. אנחנו חייבים ללמוד לבטא את האני האמיתי שלנו ולא את התדמית שעטינו על עצמנו בשביל ההישרדות החברתית שלנו.
לחיי ההגשמה עצמית המלאה שלכם,
חני