View RSS Feed

weizmann

חרדה חברתית

דירוג פוסט
כיצד להתגבר על חרדה חברתית במקומות השונים בהם האדם נמצא, מדוע האדם רוב הזמן נוהג בצביעות וכיצד נתנהג כך שגם הסובבים וגם אנחנו נרגיש בנוח?

איך אני ואנשים שסביבי יכולים להגיע למערכות יחסים טובות יותר שיביאו לנו יותר אושר בחיים. איך נרגיש נוח יותר בחברה.?

אנחנו כל הזמן עסוקים בליצור את הרושם הרצוי, לעמוד בסטנדרטים, בציפיות, ובאופן כללי מרגישים לחץ. אחד הרצונות הכי עמוקים שלנו, הוא להרגיש שאוהבים, מקבלים ומעריכים אותנו. בדרך כלל זה לא לא קורה. אנחנו מסגלים לעצמנו מיני התנהגויות ופעולות שדורשות מאתנו הרבה מאוד אנרגיה כדי להיות מוערכים. אלה שלא מצליחים, חווים לחץ עד כדי חרדה.

13% מהאוכלוסייה סובלים מתופעה שנקראת "חרדה חברתית" . מדובר באנשים שנמצאים בפחד מתמשך מביקורת, דחייה והשפלה מאחרים. זה משתק אותם ומונע מהם אפילו לצאת החוצה ולעשות דברים שהיו רוצים לעשות. נשים סובלות מהתופעה הזו יותר מגברים.

למה זה קורה ? אף פעם האדם לא היה כל כך מוגבל ולחוץ כמו היום, מסביר הרב לייטמן. הזמנים השתנו ויש דרישה מהחברה לסטנדרטים גבוהים שעלינו לענות עליהם. יש העתקה מסרטים והאינטרנט למציאות שלנו. לוקחים דוגמא מדמויות שמזדהים איתם ומתאימים את עצמנו אליהם.
אין לנו יכולת לקחת את זה מתוכנו. לכן אנחנו מושפעים מהמדיה. אנשים לא מכירים את עצמם ולכן הם מתלבשים בדמויות שרואים על המסך ורוצים להיראות ולהתנהג כמוהם.

כלומר אין לנו זהות עצמית?
אין לאף אחד. הבעיה היא שאנחנו קובעים את צורות ההתנהגות בחברה שלנו והשאלה עד כמה האדם מסוגל לזה. רובם מתנהגים כמו שהחברה מצפה מהם כדי לגונן על עצמם. חלקם טיפוסים בדחנים, חלקם תקיפים וכל הזמן דרוכים מבפנים. הכל בהתאם למצב ולסביבה שבה הם נמצאים. זה קורה גם במשפחה, למרות שיש רצון להתנהג בבית בטבעיות.

זאת אומרת שכולם רוצים להיות מי שהם?
כן. לכן עלינו להביא את האדם לנקודה הנוחה לו בחיים ורצוי להתחיל מהמשפחה. אם יש במשפחה יחסים חופשיים, ללא העמדת פנים אחד לשני, אפשר להגיע לצורה מאוזנת ביניהם בהבנה הדדית ובאהבה. המשפחה התומכת משפיעה על האדם ביחס שלו לסביבה. הוא תורם לה והיא תומכת בו.

ואיך נגיע לזה? לפי הכלל "אל תעשה לחברך מה ששנוא עלייך". זה נקרא שכל אחד "מצמצם" את עצמו למצב של "אני לא קיים" ונותן מרחב לכולם. "צמצום" משמעותו, שהנוכחות שלי לא לוחצת על אף אחד. הפעולה הזאת מעוררת יחס טוב בין אחד לשני ומבטלת צורך להיות בתגובה או בהתגוננות.

פעולת "הצמצום" נשמעת מלחיצה. אם נתחיל להתייחס במשפחה אחד לשני בצורה הדדית ובהרמוניה, נגיע לאיזון ונרגיש איך משתחרר הלחץ בינינו ונוצרת אווירה טובה.

איך נוכל להרגיש נוח בחברה ?
זה מאוד פשוט. להיות "בתיבת נח" - כולם נכנסים ומנסים להיות נוחים אחד לשני. יצר הרע שמתגלה באדם מחייב תיקון. לכן, כשכולם חיים יחד באותו מקום – "בתיבה", אף אחד לא "אוכל" את השני וכך אפשר לעבור את המבול ולהגיע למקום החדש, הטוב. אפשר לעשות על זה סדנא ולהתלבש בדמויות של חיות. כל אחד יבחר חיה שנוח לו להתלבש במאפיינים שלה ולהשאר בה לאורך זמן. באופן זה הוא משיל מעליו את הדמויות הקודמות והשליליות שלו ומתחיל להשתנות ולהתנהג אחרת. העיקר הוא להשתחרר מהדמות שהוא חי בה שנתנה לו הרגשת לחץ, מתח וייאוש. בעבודה משותפת נגיע לצורה האמיתית שלנו בחברה האנושית. צורה זו נקראת "נשמה".

בניית הסביבה/החברה, זו בניית הנשמה של האדם. זו בניית הפנימיות של כל אחד וכולנו יחד. כך נוכל לראות את החיים בצורה אחרת. אנחנו כביכול עוברים "בתיבת נוח" מהעולם השבור לעולם החדש. חייבים להתנקות מההתנהגות המאולצת והשקרית .

האם הבעיה היא במה שהחברה מצפה ממני? לכל אחד יש ציפיות מהחברה. לכן, עלינו לגלות התחשבות בצרכי הזולת. זו המדרגה הראשונה להתעלות מעל האגו. בצורה כזאת אנחנו מגלים קשר חדש בינינו השונה מהקשר הקיים בחברה האגואיסטית. זה נקרא "לעבור את המבול".

זה נשמע מצב מאוד אידיאלי. צריך לקבל הדרכה רגשית. לעבור מצבים שמחייבים בירור פנימי בשכל וברגש. כמו עבודה של ארכיאולוג. זה ייעשה בסדנאות בשיחה פתוחה בין המשתתפים. יהיו אינטראקציות, התפרצויות כעס ותגובות צחוק. זה "המבול" שנרגיש ואחריו תבוא הרגשת התנקות. חשוב שכל אחד ידבר כצופה על עצמו מהצד. לשחק את הדמות שהיה רוצה באמת להיות – דמות "הנוח" ולא הקודמת, המאולצת ומעמידה פנים.

עבודת הארכיאולוג היא לחקור ולגלות. מה אנחנו נגלה? את העצמי האמיתי שלנו. לבד איננו מסוגלים. זה תהליך הדרגתי. דרושה עבודת צוות במעגלי שיחה ומדריך מוסמך.

מה ההבדל בין המודל הישן למודל חדש.
במודל הישן כל אחד הגן על עצמו ולא נתן לאחרים להיכנס לתוך גבולותיו. במודל החדש יש פתיחות ומרחב. נוצר חלל נוח לכל אחד בתוך החברה/ סביבת העבודה/המשפחה. לא להגביל את הזולת ולסמן לו גבולות של מה נכון או לא נכון לעשות. זאת עבודה והסכמה משותפת של כולם ליצור אווירה נוחה מתוך וויתור, דאגה וערבות הדדית.

מדובר על שינוי מהפכני, פנימי, של כל אחד ואחד. מסכם מיכאל לייטמן. ובמילים פשוטות, בלי להביא את "דוגמת תיבת נוח והמבול" אנחנו רוצים שתהיה אווירה שיהיה נוח לכולם בחברה.

ראו עוד באתר קבלה לעם

עודכן לאחרונה 30/06/2015 ב 12:11על ידי weizmann

קטגוריות
אנשים

תגובות

הוספת תגובה הוספת תגובה