נעים מאוד וגם לבטים לשתף

[morani]

היי,
נעים מאוד אני מורן. עד עכשיו בעיקר הייתי קוראת סמויה פה ועכשיו אני מוכנה קצת "לצאת מהארון". אני בת 29 אמא לעומרי המהממם בן ה 1.5. אני עובדת כמזכירה במשרד עו"ד כבר תקופה ארוכה והשעות הן יחסית נוחות לטיפול גם בבית וגם בילד, אבל כבר תקופה ארוכה אני חשה חוסר שביעות רצון שאני לא יודעת להסביר את מקורה. זה לא בגלל כסף או שקשה לי עם השעות או משהו כזה. פשוט תחושת אי סיפוק כנראה. בחודש האחרון התחלתי לחשוב יותר ויותר על הסבת מקצוע כדי לעבוד עם ילדים. אני עוד לא ממש יודעת מה האופציות הפתוחות בפניי (יש לי תואר ראשון במדעי ההתנהגות) ואני בעיקר לא יודעת אם זה ריאלי לעשות עכשיו הסבה בגילי (לא שזה כזה גיל מבוגר אבל בכל זאת אמא לילד כבר).
ההתלבטויות הן רבות והייתי שמחה לשמוע קצת מחברות הפורום שהתלבטו גם הן בנושא ובעיקר מכאלו שבחרו לשנות קריירה – איך עושים את זה ? מהן האפשרויות (מבחינת לימודים והשילוב שלהן עם העבודה הנוכחית והטיפול בבית).
כל עצה וחוויה אישית יתקבלו בברכה !
תודה, מורן.

[סיגל מנחם]

היי מורן

ברוכה הבאה אילנו ויופי שהצטרפת......

כשקראתי את תחילת ההודעה הייתי בטוחה שאת רק רוצה להציג ולספר לך עצמך, אך שהגעתי לאמצע הבנתי שהבעיה המרכזית היא חוסר הסיפוק מהעבודה והרצון לשנות מקצוע אבל ההתלבטות היא הגיל, לא הייתי בטוחה שקראתי טוב וחזרתי לתחילת ההודעה לראות מה הגיל המבוגר שאת מדברת עליו 29? את עדיין צעירה ואפילו מאוד מאוד, מה הבעיה לפתח קרירה חדשה יש לך חיים שלמים לפנייך...
אם את לא מסופקת במקום עבודה כלשהו ומרגישה שאת צריכה שינוי תעשי זאת, אין יותר כיף מלקום בבוקר ולעבוד בעבודה או מקצוע שאת ממש אוהבת ורוצה כי אז את קמה מאושרת ולא עצובה.
גם אני שיניתי כוון ובגיל הרבה יותר מאוחר ותאמיני לי שזה ממש לא היה פשוט, יחד עם זאת אני מאמינה שאם יש לך רצון ואת באמת רוצה משהו שום דבר לא יכול לעצור אותך ואין שום סיבה שלא להגשים את החלומות שלנו במקום להתקע במקום שלא טוב לנו, אי אפשר להגיד שזה קל פתאום לשנות הכל ולעבור למשהו אחר ובטח לא בגיל מאוחר אבל עם המון רצון זה אפשרי,אנשים משנים קרירה וכוון בשנות הארבעים שלהם ועדיין מצליחים בדרך החדשה והכל תלוי בך...

אני הייתי חושבת ברצינות על שינוי בקרירה בגיל צעיר כמו שלך, תגשימי את עצמך ואת החלומות שלך ולכי עם זה עד הסוף...

בהצלחה!!

[morani]

הי סיגל,
תודה על התשובה המעודדת. זה לא הגיל כמו הפחד כנראה שזה ייקח זמן ומשאבים (אנרגטיים בעיקר) שכבר אין לי כמו שהיו לי בעבר.. j
למה את עשית הסבה ? האם שקלת הסבה להוראה ? יש פה מישהי בפורום שעשתה זאת ותוכל לספר קצת במה זה כרוך ?
תודה!

[סיגל מנחם]

היי מורן

שמחה שהצלחתי לעודד אותך זה הכי חשוב.........

בנוגע להסבה, אני ניהלתי צהרון בעבר היה לי נח עם הילדים שלי , באיזה שהוא שלב הרגשתי שאני לא ממצה את עצמי ומבוזבזת, הילדים גדלו והחלטתי לפנות לכוון אחר וזה מה שעשיתי.
בתחלתי מקורס אחד קטן ולאט לאט פתחתי את זה לעוד ועוד תחומים עד שהגעתי להוראה בתחום, אני לא יוכלה להגיד לך שזה קל, כן זה קשה גם לפעמים ויש תקופות לא קלות אבל אם יש מספיק רצון וכח פנימי כדי להצליח ואת נחושה בדעתך אין שום סיבה שלא תצליחי והכל תלוי בך...

אל תשכחי - מחשבה יוצרת מציאות ולכן צריך לחשוב רק חיובי כך תובילי את עצמך לדרך בטוחה.........

בהצלחה

[תמרה חרמון]

מורן יקירה,
העלית פה דילמה שמעסיקה הרבה מאוד אנשים - וראשית, תודה רבה לך על כך :)
שנית ~ אני באופן אישי, עשיתי הסבה מקצועית פעמיים - פחות או יותר.
במקצוע הראשי שלי - הייתי גננת, ולאחר 4 שנים החלטתי בעקבות האימון האישי שעברתי, להתחיל לעבוד בחברה בינלאומית, עם אחריות
של אימון כ- 100 מנחים של החברה זה היה מאתגר ביותר.

בהמשך - שבתי לתחום החינוך למשך 3 שנים נוספות ~ ובכל בוקר קמתי עם תחושה של כבדות וחוסר שביעות רצון מהיום שעומד להיות לי.
הבנתי שה"לב" שלי נמצא במקום אחר לגמרי - וזאת הסיבה שעזבתי את תחום הילדים לצמיתות - וכיום אני מאמנת באופן פרטני
וכותבת סדנאות ומנחה אותם.
לפעמים זה לוקח קצת זמן, משום שאנשים לכודים בתוך רגשות פחד שהם חווים ~ אבל עבורי ~ בזכות האימון שהייתי בו - התהליך היה מואץ.
הסימנים הברורים עבורך שהגיע הזמן לעבור הלאה הם ~
1. אם את קמה בבוקר ורק המחשבה על ללכת לעבודה גורמת לך להחמיץ פנים.
2. אם את מסתובבת עם תחושות על חוסר שביעות רצון ופספוס אישי שלך.
3. אם את לא נהנית מהעבודה ורק מחכה שהזמן יעבור והיום יגמר :)
אלה סימנים ברורים שהגיע הזמן שלך ל ג ד ו ל ולהתקדם הלאה !!!

אם את צריכה עוד עזרה - אני לרשותך תמיד.
בהצלחה מרובה.

היי,
נעים מאוד אני מורן. עד עכשיו בעיקר הייתי קוראת סמויה פה ועכשיו אני מוכנה קצת "לצאת מהארון". אני בת 29 אמא לעומרי המהממם בן ה 1.5. אני עובדת כמזכירה במשרד עו"ד כבר תקופה ארוכה והשעות הן יחסית נוחות לטיפול גם בבית וגם בילד, אבל כבר תקופה ארוכה אני חשה חוסר שביעות רצון שאני לא יודעת להסביר את מקורה. זה לא בגלל כסף או שקשה לי עם השעות או משהו כזה. פשוט תחושת אי סיפוק כנראה. בחודש האחרון התחלתי לחשוב יותר ויותר על הסבת מקצוע כדי לעבוד עם ילדים. אני עוד לא ממש יודעת מה האופציות הפתוחות בפניי (יש לי תואר ראשון במדעי ההתנהגות) ואני בעיקר לא יודעת אם זה ריאלי לעשות עכשיו הסבה בגילי (לא שזה כזה גיל מבוגר אבל בכל זאת אמא לילד כבר).
ההתלבטויות הן רבות והייתי שמחה לשמוע קצת מחברות הפורום שהתלבטו גם הן בנושא ובעיקר מכאלו שבחרו לשנות קריירה – איך עושים את זה ? מהן האפשרויות (מבחינת לימודים והשילוב שלהן עם העבודה הנוכחית והטיפול בבית).
כל עצה וחוויה אישית יתקבלו בברכה !
תודה, מורן.