למה אימהות וקריירה לא יכולות ללכת יחד?! אני אומרת שכן!

[אלינור א.ב]

רציתי לשתף אתכם בדבר שמעיק עליי מאוד בחודשים האחרונים.
כבר חצי שנה שאני מחפשת עבודה על מנת לפרנס בכבוד את משפחתי וכמובן גם לקדם את עצמי.
הכנסתי את הנסיך לגן במטרה לחפש בקלות יותר עבודה במהלך היום. לצערי אני נתקלת בכל הראיונות בשאלות כל כך מעצבנות שמראיינים שואלים אותי כמו: מדוע לא ציינת שיש לך ילד בקורות החיים? מה תעשי אם הילד חולה? יש מישהו שישמור עליו אם צריך? את מתכננת עוד ילדים? ועוד שאלות מעצבנות אחרות. (בלי קשר לעובדה שאסור לשאול שאלות כאלו בראיון. אבל מי אני שאגיד להם שאסור להם לשאול הרי המטרה שלי להרשים אותם ולהתקבל לעבודה)
הרי אם החלטתי לצאת לעבוד ברור שדאגתי מראש למענה לכל הבעיות הללו. בכל אופן עצם העובדה שנשאלו השאלות הללו כבר שוללת אותי על הסף.
תמיד תהיה עדיפות להעסיק נשים רווקות או ללא ילדים.
אני לא מבינה למה???? הרי אני מאוד מקצועית ויודעת לעבוד מצויין אז בגלל שיש לי ילד אני צריכה להיענש.
אני מאוד גאה להיות אמא ועוד לנסיך כמו שלי. אבל אני גם רוצה לחזור להיות אישה עובדת שמפרנסת ומקדמת את חייה המקצועיים.
מגעיל אותי המצב במדינה בנושא הזה. ואין אף אחד שיקום ויהפוך את היוצרות ויראה לכולם שאימהות זה כח עבודה משובח!!!!!!

[תמרה חרמון]

היי אלינור,

ראשית, ברוכה הבאה לפורום שלנו.
ועכשיו - לעניין שלך:
קודם כל ~ כל הכבוד לך שהחלטת לצאת ולקדם את עצמך - זה לא מובן מאליו וזה נפלא לכשעצמו.
לגבי הכעס שלך ~ אני מזמינה אותך להסתכל על הדברים מנקודת מבט שונה - "מחוץ אליך"
מסכימה לנסות ?

תשאלי את עצמך: מה הכוונה החיובית שנמצאת מאחורי השאלות האלה ?
הרי שום דבר לא קורה סתם - ולכל התנהגות יש כוונה חיובית שעומדת מאחוריה (על פי תפיסתי).
אם תהיי מוכנה רק לרגע להסתכל דרך המשקפת שאני מציעה לך - תוכלי לראות שכל השאלות שמופנות אליך
מטרתן להגן על אותו מקום עבודה / משרד/ מוסד/ בוס - לנהל את ענייני העבודה בצורה חלקה.
זה שאת דאגת לכל הדברים הללו - זה לא מובן מאליו כלל וכלל.
יש לי חברות אמהות - שבכל פעם שאחד הילדים חולה - הן פשוט קמות והולכות הביתה - ללא התראה מוקדמת.
זה שאת דאגת לכל הנסיבות שיכולות להופיע - זה מופלא וכל הכבוד לך על זה - רק מי "שם בחוץ", בראיון שלך
יודע את זה ? אף אחד מלבדך.

מטרת השאלות הללו באה להבטיח את האחריות שאותו מוסד / מנהל / מראיין מגלה כלפי מקום העבודה
ואין לזה שום קשר אישי אליך.

אם את מצליחה לראות, ולו במעט, את נקודת המבט שאני מציעה לך - תוכלי לוותר על בזבוז אנרגיות יקרות מפז שלך
על כעסים.

מה דעתך ?

תמרה.

[אלינור א.ב]

היי תמרה תודה שהראת לי נקודת מבט נוספת מהצד.
אני לא כל כך עצבנית פשוט אחרי ראיון זה מתסכל.
נכון אין טעם להוציא אנרגיות מיותרות של כעס. אבל מה עושים הלאה? איך משנים את תפיסת המעסיקים לגבי אימהות?
איך גורמים למעסיק כן לקבל אותי לעבודה.
ברור שאני רצינית ולא אקום ואלך כל פעם שבני יהיה חולה. העבודה חשובה לי בדיוק כמו המשפחה.

[תמרה חרמון]

היי אלינור,
קודם כל - כל הכבוד על הגמישות המחשבתית שלך והיכולת לראות את נקודת המבט הנוספת.
לגבי שינוי המעסיקים לגבי תפיסת האמהות - זה שינוי גדול מאוד
וכמו מהפכנים גדולים - את יכולה לקחת את זה לידיים שלך ולהתחיל בפרויקט הזה באופן אישי.
אני לא בטוחה שלזה התכוונת, לא כך ?

לגביך באופן אישי,
אני תמיד אומרת שהתוצאות שלנו בחיים וכל מה שקורה בסביבה שלנו - הוא תמיד השתקפות של מי שאנחנו בפנים.
על כן - שווה לך להיות אותנטית עם עצמך ולבדוק :
1. האם את שלמה לגמרי עם ההחלטה לצאת לעבודה ולהשאיר את הנסיך בגן ? האם אין לך אפילו טיפ טיפה של ייסורי מצפון
או תחושת אשמה?
2. האם באמת ויתרת על הכעס שיש לך בנושא של יחס המעסיקים לאמהות ?
3. האם את שלמה עם סוג העיסוק המקצועי שאת מחפשת בו עבודה ? או שזאת ברירת מחדל ?
4. האם את מחשיבה את עצמך כבעלת בטחון עצמי ומעריכה את היכולות המקצועיות שלך באותו תחום שאת מחפשת בו עבודה ?

אלה סוג השאלות שאת צריכה לשאול את עצמך וכו'.
אם באחת מהן תגלי שיש טוויסט, אפילו קטנטן - אני ממליצה לך לטפל בעניין עד שהוא יהיה פתור וסגור עבורך.

את תתפלאי לדעת, שגם אם עומד מולך אדם, שלא מכיר אותך לגמרי (זר מוחלט) - הוא "חש" ממך גם את הדברים
שאינך אומרת בקול רם - והתוצאה היא מה שקרוי שאת " לא עוברת מסך" בראיון.

האם את רואה משהו ממה שאמרתי ?

תמרה

היי תמרה תודה שהראת לי נקודת מבט נוספת מהצד.
אני לא כל כך עצבנית פשוט אחרי ראיון זה מתסכל.
נכון אין טעם להוציא אנרגיות מיותרות של כעס. אבל מה עושים הלאה? איך משנים את תפיסת המעסיקים לגבי אימהות?
איך גורמים למעסיק כן לקבל אותי לעבודה.
ברור שאני רצינית ולא אקום ואלך כל פעם שבני יהיה חולה. העבודה חשובה לי בדיוק כמו המשפחה.

[אלינור א.ב]

בהחלט.
אני מאוד שלמה עם העובדה ששמתי את ילדי בגן והחלטתי לצאת לעבוד זה טוב גם לי וגם לו.
העיסוק הזה הוא אכן ברירת מחדל כרגע עבורי. אין לי את האפשרות הכלכלית ללכת ללמוד ולעסוק במה שאני באמת אוהבת ורוצה.
הכעס למעסיקים ישנו ולא ייעלם לגמרי. אין מה לעשות האפליה הזו לא צודקת בעיניי.
ויש לי ביטחון רב ויכולות מקצועיות גבוהות מאוד בעבודה. בזה אני מאוד בטוחה בעצמי. :)

[תמרה חרמון]

אין עליך אלינור !!! את ממש אלופה !!!! הלוואי שכל המתאמנים שלי היו כמותך :)
על מנת להצליח בראיון עבודה - את חייבת לשחרר את הכעס יקירתי.
שחררי אותו כי הוא לא מועיל בשום דרך.
הוא לא מקדם אותך בדבר ולא מקדם דבר בתחום שאת כועסת עליו.
מה שכן - הוא משפיע על הדרך שבה את מופיעה בראיונות.
אני מתארת לעצמי - שאת לא יושבת כעוסה בראיון
ועדיין - כמו שהסברתי לך קודם, " את לא עוברת מסך" מול המראיין.
משהו שקשה להסביר במילים - ועדיין הוא עובר ממך הלאה.

לכי לראיון הבא - שאת באה לתרום מהידע והיכולות שלך ולעשות הבדל משמעותי.
תני למראיין את החוויה שהוא חייב להעסיק אותך - כי אם לא -ההפסד כולו שלו !

תהיי בטוחה שהעבודה תגיע מהר יותר ממה שציפית :)

מתי הראיון הבא ?

נ.ב. - לגבי החלום המקצועי שלך - אל תוותרי לעצמך.שווה לעבוד על החייאתו, תכנונו וביצועו.
זה אפשרי - מניסיון אישי שלי ~

בהחלט.
אני מאוד שלמה עם העובדה ששמתי את ילדי בגן והחלטתי לצאת לעבוד זה טוב גם לי וגם לו.
העיסוק הזה הוא אכן ברירת מחדל כרגע עבורי. אין לי את האפשרות הכלכלית ללכת ללמוד ולעסוק במה שאני באמת אוהבת ורוצה.
הכעס למעסיקים ישנו ולא ייעלם לגמרי. אין מה לעשות האפליה הזו לא צודקת בעיניי.
ויש לי ביטחון רב ויכולות מקצועיות גבוהות מאוד בעבודה. בזה אני מאוד בטוחה בעצמי. :)

[אלינור א.ב]

לא צפוי לי ראיון קרוב לצערי. אבל כל יום אני שולחת קורות חיים בתקווה שכן יתקשרו. ישנו מכשול קטן שאין לי רישיון שגם מגביל אותי ב 90% מהמשרות המוצעות. בזה כרגע אני מתמקדת. התחלתי ללמוד נהיגה כי הבנתי שזה אחד הדברים שיקדמו אותי הלאה.
האמת שקבוצת אימהות בפייסבוק דוחפות אימהות כמוני לצאת לדרך עצמאית אבל אני נוראאאאאא פוחדת מזה. אין לי מושג מאיפה מתחילים למרות שאני סמוכה ובטוחה שעם הכוונה ותמיכה נכונה אני יכולה להגיע רחוק כעצמאית. בעומק ליבי זה תמיד היה חלום להיות אישה חזקה ומשפיעה ובעיקר לעבוד בתחום שמעניין אותי ולא רק למטרת פרנסה.
מקווה שאראה את האור בקצה המנהרה בקרוב.
תודה רבה לך על היחס והעצות השכלתי ממך. את מקסימה :)

[טליה]

היי אלינור , אני מציינת תמיד את 2 הילדים שלי בקורות החיים ואם שואלים אותי מה עושים ברגע שקורה משהו עם הילדים , אני עונה באופן חד משמעי שאם לא מצאתי סידור שיבדוק את המצב אני פשוט קמה והולכת .
הרבה פעמים יצאתי באמצע העבודה לילדים שלי , עם כל הכבוד לקריירה , הילדים שלי קודם .
המעסיקים מכבדים את הכנות שלך , כי כל מנהל או מנהלת עם ילדים יודעת כשצריך לצאת באמצע העבודה .פשוט קמים והולכים לילדים .